מקוללים

(-כריס-)

כולם הולכים לישון.
כריס לא נותן לעצמו לעצום עין. הוא יודע שאיליה תברח הלילה, הוא אולי לא מכיר אותה כל חייו אבל אם יש משהו שהוא הבין ממנה זה שהיא בורחת. היא תברח תמיד, לא משנה מה המחיר. הוא יהיה  מופתע אם היא אי פעם נשארה באותו מקום יותר משבוע אחד.
*כראח*
קול של העלים נמעכים.
כריס קם בזהירות משתדל לגרום לעלים שמתחתיו לא להשמיע קול רב. הוא נכנס אחריה אל תוך היער, בודק לאן היא תברח הפעם. הם עוברים שלושה קילומטרים בתוך היער עד שהיא עוצרת. היא בוחנת את הסביבה הפרושה מולה וכריס מסתתר מאחורי סלע גדול. הוא מתפלל שלא תמצא אותו.
המזל שיחק עימו. החושך היה רב מספיק בשביל שלא תשים לב להיותו שם. היא מתיישבת על האדמה ומדליקה אש. לאחר זמן מה היא מניחה את ראשה ועוצת עיניים. היא נכנסת לשינה עמוקה.
כריס יוצא ממחבואו ומתקרב אל האש. הוא מחמם את גופו בעוד היא ישנה לידו, לא יודעת בכלל על היותו שם.
כריס מחכה שם כל שאר הליל. כאשר הבוקר עולה והשמש מפציע מבעד לעננים. איליה משמיע גניחת התעוררות. כריס לא נע ממקומו. הוא מביט בה, מחכה שתתעורר.
איליה מתיישבת במקומה, היא משפשפת את עיניה בחוזקה, ידיה נמתחות לצדדים, היא עוד לא שמה לב להיותו שם. עיניה נפתחות וכשהיא רואה אותו הדבר היחיד שהיא עושה זה לדפוק צעקה חדה. "אה!" היא נעמדת על רגליה. כריס מחייך וצוחק מספר פעמים לעצם עובדת הצרחה הממש לא מתאימה לאיליה. "מה אתה עושה פה?" שערה פרוע.
"עקבתי אחריך בלילה, זה לא ברור?" הוא שואל ונשען לאחור, כל האדמה מתחתיו לחה מהקור של הלילה והוא חוזר לשבת במהירות.
"איך ידעת שאני אברח?" היא מתיישבת לידו, מתחילה להבריש את שערה בידיה.
"שמתי לב שאת תמיד בורחת, ברגע שמשהו לא מוצא חן בעינייך את נעלמת. אתמול משהו לא מצא חן בעיניך אז כבר ידעתי שבלילה תברחי, הייתי רק צריך את גורם ההפתעה!"
"אני לא מסתדרת כל כך במקומות..."
"זה קורה לך רק בגלל הקללה או שככה היית כל החיים שלך?" כריס נכנס עמוק יותר לפרטים.
"כל החיים שלי זה ככה..." היא לא אוהבת לדבר על החיים שלה. "רעב?" היא שואלת ומתחילה ללכת אל העצים העבותים.
"מה עם המשפחה שלך?"
"אני לא מתכוונת לענות על עוד שאלות שנוגעות לחיים הפרטיים שלי!" היא צעקה תוך כדי ההליכה. הוא קם ממקומו וניגש אליה, תופס בפרק ידה ומוביל אותה אחריו, שלושה קילומטרים חזרה למחנה. היא רוצה להיאבק בו אבל היא יודעת שזה לא הכרחי, הוא ינצח בכל מקרה.
הם נכנסו אל קרחת היער. ניקולו והיפ עומדים ומדברים ביניהם בעוד נולאן יושב בצד ומביט בהם ארוכית.
"איפה הייתם?" ניקולו פונה אל כריס ואיליה בכעס.
"סיפור ארוך... מה קורה?" כריס אומר, לא מרפה מידה של איליה.
"החלטנו שאנחנו יוצאים מפה. לא מתאים לנו להישאר איתו" הוא מצביע בראשו על נולאן.
"הולכים?" איליה שואלת מופעת.
"כן!" היפ אומרת במבט מושפל. היא לא מרוצה מזה.
"משאירים אותו כאן לבד?" כריס.
"כן... הוא יסתדר!" ניקולו. הם לוקחים את הדברים שלהם ויוצאים משם בריצה. הם הולכים ביער זמן רב, כשלוש שעות עד שהם מחליטים שהם רחוקים מספיק.
"נישאר פה!" כריס מכריז כשהשמש עומדת במרכז השמיים.