מקוללים

(-ניקולו-)

הם יושבים שם לילה שלם, שותקים. לא היה להם מה לומר אחד לשני. הם לא הצליחו להרדם, לא בנסיבות האלו.
"מי זאת הייתה הבחורה הזאת?" ניקולו שאל לבסוף, שובר את הדממה.
כריס התיישב, מנסה לסדר את רגליו בצורה שונה. "קוראים לה היפ!"
"מאיפה אתה מכיר את הביצ'ית הזאת?" איליה שאלה, כרגע היא שנאה את היפ והנער יותר מכל דבר אחר שבעולם.
"אל תקראי לה ככה!"
"מישהו פה מאוהב!" ניקולו אמר ואיליה צחקה צחוק רועם ומזוייף.
"אני והיפ גדלנו באותו מקום. היינו החברים הכי טובים עד כיתה ב'."
"מה קרה שם?"
"היא קוללה. אני קוללתי מאוחר יותר ולא ידעתי מה זה אומר, חשבתי עליה מה שכולם חשבו, שהיא משתגעת. בזמן שבו ההורים שלה פחדו ממנה ושלחו אותה למשפחה מאמצת, כשהיא הייתה צריכה אותי יותר מכל דבר אחר שבעולם... אני חשבתי שהיא משוגעת!"
"אין פלא שהיא כועסת עליך!" איליה אמרה, "תחשוב כמה אנחנו שונאים עכשיו את העולם הזה בגלל שהוא לא מאמין לנו?!"
"מהסיפור שלך אתה יוצא הביצ'" ניקולו אמר, כריס ידע שצדק.
"אני יודע! אחרי שקוללתי חיפשתי אותה, הבנתי למה היא צריכה עזרה. לקח לי שנה שלמה למצוא אותה. אחרי שמצאתי היא הייתה אבודה ועזרתי לה,  אפשר לומר שהתאהבנו..."
"אוו!" איליה העירה.
"סתמי ותני לו להמשיך!" ניקולו היה סקרן לדעת איך הגיעו למצב הזה.
"בחיים אל תדבר אליי ככה. ברור @#%$&?" היא אמרה וניקולו הרים את ידיו בכניעה, הוא פחד ממנה.
"העבר הפריעה, כי כשהיא הייתה צריכה אותי הכי הרבה נעלמתי לה... פעמיים. בפעם השנייה, כשהיא הייתה צריכה אותי הכי הרבה, כשכל העיר הופנתה נגדה, אני לא הייתי שם. הייתי עסוק רק בי וב@&#% שלי!"
איליה חייכה בשביעות רצון. "אני כבר לא היחידה שמקללת פה!" אמרה בגאווה.
"היא שונאת אותי, למרות שאני עדיין אוהב אותה!" כריס אמר בכאב. "כשניסיתי לחזור להיות איתה פה, בבית משוגעים הזה היא הדפה אותי ממנה ואמרה שהעבר השפיע עלינו חזק מדיי. היא נעצדה ליד הבחור הזה אבל אני לא חושב שיש ביניהם משהו!"
"או שאתה מכחיש את זה שיש ביניהם משהו!" ניקולו העיר.
"אוי שתוק!" כריס העיף לו בידו הפנויה אגרוף והם צחקו. משהו קטע את הצחוק שלהם. הדלת נפתחה וחריקה ארוכה נשמעה.
היפ והבחור עמדו שם. הם החזיקו קערה מלאה במים עם מטליות לחות.
"קחי!" הבחור הגיש להיפ את אחת המטליות.
"אתה יכול לעשות את זה אתה?" היא שאלה בשקט.
"לא יאה לך פרינסס?" כריס שאל בגועל.
היפ כעסה, היא לקחה מידו של הבחור את המטלית, טבלה אותה במים והתקרבה אליו בצעדים מהירים. היפ הרימה את חולצתו וחשפה גוף חסון ושרירי, פצע דימם שם. היא לחצה על הפצע חזק והוא פלט זעקת כאב.
"בחורה!" איליה צחקה בקול.
הנער התקרב אליה, הוא לחץ גם כן והיא נאנקה בכאב, מתחילה רצף קללות ארוכות. היפ והבחור החליפו כיף מאושר.

"מי אתה?" ניקולו שאל, פונה אל הבחור. הוא והיפ ישבו מולם על כיסאות.
"מי אני?" הבחור חזר על השאלה.
"כן, מי אתה?"
"קוראים לי נולאן, נעים מאוד!" הבחור, שכרגע שמו התברר כנולאן אמר.
"איך אתם מכירים?" כריס שאל, היפ זיהתה שהקרבה שלהם מציקה לו והיא התקרבה אליו יותר.
"היפ, אני לא פה בשביל לסכסך." נולאן לחש לה.
איליה חייכה, היא אהבה לראות אנשים רבים.
"איך אתם מכירים?" שאל כריס בשנייה.
"הכרנו כשעזבת, בפעם השנייה, כשהמשטרה תפסה אותי והוא היחיד שהיה שם ואמר למשטרה שהם טועים והכל נכון. כשאתה לא היית שם ונעלמת!" היפ הרגישה את הדמעות רוצות לעלות אבל היא הדפה אותם ממנה. לא פה, לא ליד כריס.
"מחר כולנו בורחים!" נולאן אמר אחרי שתיקה ארוכה בה הוא מחבק את היפ ומרגיע אותה.
"מה לעזאזל זה אומר?" איליה שאלה.
"שמחר אנחנו עוזבים! כולנו, ביחד!" הוא אמר וניגש לשחרר אותם משלשלותיהם.