מקוללים

(-היפ-)

היפ ישבה עם כיסוי העיניים על פניה, פיסת בד חסמה ממנה לדבר. היא רצתה לצעוק לעזרה אבל אף אחד לא ישמע אותה מכאן.
קולות סירנות משטרה.
'הם באו לחלץ אותי!' היפ חשבה. יריות נשמעות, הם קרובות מאוד, יכול להיות שאפילו באותו החדר שבו היא נמצאת.
היפ הרגישה שמישהו מושך בשערה והיא נפלה לאחור. הדמות תפסה אותה בשנייה האחרונה והיא נשמה לרווחה. היפ הרגישה הקלה על החילוץ אבל מהר מאוד מכה חזקה הורגשה בראשה והיא ראתה רק שחור, שחור, שחור.

כשהיפ פקחה את עיניה היא הרגישה את ראשה מסתחרר.
איפה היא? היא זיהתה את המקום במהרה, תחנת המשטרה. רק שלשם שינוי היא ישבה מחוץ לחדר חקירות ולא בתוכו.
שוטר התיישב על ידה, "קחי!" הוא הגיש לה בקבוק מים והיא שתתה בצימאון. היא ישבה על ספסל צמוד לקיר התחנה, היא ראתה את חדר החקירות עם האדם ההוא, זה שתפס אותה לפני שלושה ימים וכלא אותה מתחת לאדמה.
היא נשמה עמוק.
לאחר כמה דקות בודדות היא יצאה משם, מהלכת ברחובות העיירה הנידחת של קנדה. רכב עבר במהרה מולה והיא רצה, עוברת את הסכנה החולפת.
"שימי לב לאן את הולכת!" הוא אמר, היא הסתובבה אליו כדי להתנצל אבל ברגע בו סובבה את ראשה הוא קלט את פניה, הבעת אימה השתלתה על פניו והוא נסע משם במהירות שיא, משאיר אחריו שובל אבק.
כולם פחדו ממנה בעיירה הקטנה הזאת, הכירו את השם שלה וידעו בדיוק שממנה צריך להיזהר, שלטים הנושאים את שמה היו תלויים על כל לוח מודעות אפשרי.
היא עמדה על גג רכב, עוצרת את התנועכ, היא קראה לעזרה ורצתה שמישהו יקשיב לה לשם שינוי, אבל כרגיל, כולם התעלמו ממנה...
היא שמעה שריקה משמאלה והביטה אל האדם הקורא לה. חבורת נערים מבית הספר הביטו בה בלגלוג. היא הביטה בהם בשנאה ותוך דקות ספורות הם התעלפו, אחד אחרי השני...
קללה ארורה.
היא לא התכוונה שזה יקרה אבל זה מה שקורה לה כשהיא נותנת לרגשות שלה להשתלט עליה.
נאמס לה, נמאס לה כל כך מהמבטים השפלים הללו.
היפ טיפסה על גג בניין העיריה, הבניין הכי גבוהה בעיירה, היא הביטה מטה אל שורה הבתים הארוכה, אף אחד מהם לא שלה.
היא עצמה את עיניה וקפצה.

כשהיא פתחה את עיניה היא לא הייתה בגן עדן או בגיהינום כמו שרצתה, היא הייתה בתוך חדר קטן, היא הייתה על מיטה קטנה, מלאה חורים שעכברים עשו בטח.
היפ נגשה אל הדלת, מביטה דרך החור הקטן שמעל הדלת הנעולה.
"מישהו? שמישהו יוציא אותי מפה!" צעקה לעזרה.
"ככה זה כל החדשים..." העיר מישהו שעמד מאחורי הדלת.
"חדשים? איפה אני?" היא שאלה בחיבה, לא מסוגלת לשים על פניה מבט רציני וקול חזק ועמיד.
"את נמצאת בבית המשוגעים העולמי." אומר האיש בכריזמתיות, כאילו הוא מספר על מוצר חדש ואופנתי.
"באיזה ארץ אני?" שאלה.
"תאילנד." אמר האיש והלם עבר בה. תאילנד? כמה זמן היא כבר בלי הכרה? ונורא מזה, למה לעזאזל היא נמצאת בבית משוגעים???