מקוללים

(-היפ-)

היפ התעוררה מקולות חזקים.
דברים נופלים מהשמיים. מה זה? היא ניסתה להבין אבל ללא הצלחה. כריס, ניקולו ואיליה הסתתרו מתחת לעצים, מנסים לחמו מהמטף הכבד.
'זה... גרזנים?' היפ הבינה מהם הדברים. היא קמה ממקומה, נעמדת מתחת לכיפת השמיים. הגרזנים נפלו אחד אחרי השני כמו גשם עז באמצע החופש.
היא לא רצתה יותר לחיות... היא החליטה את זה מספר פעמים בחייה אבל הפעם היה משהו נוסף שהוסיף להחלטה ההיא.
נולאן. היא אהבה אותו, באמת.
אבל... הוא לא. הוא דחה אותה ממנו, לא נתן לה להתקרב.
היא שנאה את זה. הלב שלה היה שבור לרסיסים. היא רצתה אותו לידה ושום דבר לא ישנה את זה.
עיניו של כריס נפערו לרווחה. "היפ עופי משם!!!" הוא צעק בבהלה.
היא לא נעה ממקומה.
היפ!" הוא צעק כשמתח נוסף החל לקרות.
היפ פקחה את עיניה והביטה לשמיים. מחכה למוות. כריס רץ אליה, תופס בה ורץ חזרה אל המקום המוגן. "אהה!!" הוא זעק בכאב תופס את ידו. דם רב ניגר שם.
"אתה בסדר?" היפ נבהלה.
"זה רק חתך..." הוא אומר. ניקולו מוריד את חולצתו ומניח אותה על הפצע, מנסה לעצור את הדם. "מה חשבת לעצמך בדיוק??" כריס שאל בכעס.
"אני..." היא לא ידעה איך להסביר את רגשותיה. הם בחיים לא יבינו אותה, בחיים! "לא משנה!" היא אמרה ועצמה את עיניה, נשענת על הגזע הרחב, יורדת לישיבה. ידיה ליפפו את רגליה שנצמדו לחזה. הדמעות החלו לרדת והיא טמנה את ראשה. לא רוצה שהם ישימו לב לזה.
כריס הביט בה. "זה היה ניסיון התאבדות?" הוא שאל, מתיישב לידה.
היא שתקה.
"ברור שזה היה ניסיון התאבדות! לא ראיתי נסיון התאבדות ברור יותר מזה!" איליה צעקה בכעס. היא שנאה שדברים מטופשים מעקבים אותם. זאת הייתה סיבה נוספת להיות היפ לא מדברת על הסיבה.
"למה היפ?" כריס שואל בעדינות, הוא מזיז את שערה למאחורי אוזנה והיא מניחה את ראשה על כתפו, לא מוסיפה מילה. הוא חובק את ידיו סביב גופה והיא מצתמקת בחיקו.
"אני אוהב אותך." כריס אומר בלחש וברוגע. יש בקולו משהו שמרגיע אותה. "ואני תמיד אשמור עליך, לא משנה אם את לא מרגישה כמוני." הוא אומר.
"אני לא לא אוהבת אותך!" היא אומרת בלחש לא זזה ממקומה עליו. היא שמעה את קצב פעימות ליבו המהירות.
"את לא?" הוא שואל מופתע.
"אני פשוט... יש מישהו אחר בליבי!" היא אומרת.
"אני מבין..." הוא לא ידע מי זה אבל ידע שאהבתה אליו היא חזקה יותר ממה שחשב עד כה.
אבל הוא ידע דבר אחד. הוא ילחם עליה, לא משנה מה המחיר!