SHIT, maybe I missed you // 2

פרק 1

עמדתי בתחילת המסדרון הצר החשוך והקר, מביט מסביבי ולא רואה דבר, מלפניי רק דרך ארוכה אל הלא נודע. הרגשתי משיכה כלשהיא, מן קול בראשי שלוחש לי להתחיל להתקדם. לקחתי צעד אחד קדימה, מרגיש את גופי רועד אך לא מפחד. הרכנתי את מבטי, מסתכל על הרצפות שהיו מסודרות בצורה משונה אך מוכרת. היססתי לפני שלקחתי עוד צעד קדימה, מחכה שיקרה משהו אך לא קרה דבר. לקחתי עוד צעד ועוד אחד, מסתכל מסביבי ורואה כי קירות המסדרון מתחילים להיות בהירים יותר עם כל צעד שלקחתי. המשכתי להתקדם באיטיות, מסתכל שוב מסביב ורואה כי הצבע השחור שכיסה את הקירות הופך לאט לאט לאפור. נעצרתי, מכווץ את גבותיי בבלבול ומרגיש משב רוח קרה שגרם לעיניי להיעצם. כאשר פתחתי את עיניי הקירות היו שוב שחורים, הרגשתי את הפחד מחלחל בי, מה לעזעזל קורה פה?! אחרי כמה דקות של מחשבה הבנתי שאין לי עוד ברירה חוץ מלהתחיל ללכת שוב, לקחתי צעד קדימה ופתאום הקירות חזרו לצבעם האפור. המשכתי ללכת, רואה את הצבע של הקיר ממשיך להשתנות לבהיר יותר ויותר בכל רגע ואת הקור שמתחיל להיות פחות נוראי וחודר. התחלתי לרוץ, רק רוצה לצאת מהחשכה והקור שעוטפים אותי. רצתי הכי מהר שיכולתי, הכי מהר שהגוף שלי אפשר לי, המשכתי בכל הכוח והסתכלתי לצדדים, רואה שהקיר כמעט לבן לגמרי. המשכתי לרוץ ונעצרתי כאשר ראיתי דלת שניצבת מולי. התקדמתי אל הדלת, סורק אותה במבטי, מנסה להבין מאיפה צצה פתאום. כאשר הייתי קרוב לדלת ראיתי כי חרוט עלייה משהו, העברתי את האצבע שלי בעדינות על החריטה וניסיתי לקרוא את מה שרשום בכתב לא ברור 'קשה להתחיל, קשה לסיים ובלתי אפשרי לשכוח' המשכתי לבחון את המשפט, מה זה אומר? הנחתי את ידי על הידית של הדלת, אולי אבדוק מה יש בפנים? הורדתי באיטיות את הידית ופתחתי את הדלת בזהירות. הצצתי פנימה רק עם ראשי ומלפני נגלה חדר ריק וחשוך, נכנסתי אליו ולא טרחתי לסגור את הדלת כדי שיכנס מעט אור פנימה ואוכל לראות משהו. התכוונתי לצאת מהחדר החשוך והקר כאשר הבנתי שלא אמצא פה את מה שזה לא יהיה שאני מחפש אך לפני שיכולתי הדלת נטרקה ונעלמה משדה ראייתי כמו כל דבר אחר עקב החושך ששרר בחדר, מה הולך פה?!