Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 18

לואי לא עשה דבר מלבד לבהות במחזה שהיה מולו במשך כמה שניות. זה היה אביו. אבא שלו. מנשק אישה. שהיא לא אמא שלו.

אך הוא זיהה אותה; היא הייתה המזכירה של אביו. הוא היה לגמרי הרוס ולא יכל אפילו להוציא הגה מפיו. הוא פשוט הסתובב במקומו והתחיל לברוח במהירות מהמקום, לא מסתכל על שום דבר מלבד הדרך מולו.

"לואי!" הארי קרא אחריו לפני שהתחיל לעקוב אחרי לואי כל הדרך החוצה מהקניון.

לואי הצליח לעבור רק את הפנייה שמאלה לרחוב, לפני שהארי תפס את ידו וסובב אותו אליו. לואי נתן לעצמו ליפול על הספסל מאחוריו ובהה בכביש מולו במשך כמה דקות ספורות.

הארי פשוט ישב שם איתו, וזה כל מה שלואי היה צריך. הוא היה צריך מישהו שרק יהיה שם בשבילו מבלי באמת להגיד או לעשות משהו.

לואי השעין את ראשו כנגד משענת הגב של הספסל, קרוב לכתפו של הארי אבל לא באמת נוגע בה. הוא הרגיש כמו חרא על זה שלא האמין לו.

"לו-" הארי התחיל, כורך את זרועו סביב כתפיו של לואי.

הוא נרתע מהמגע והתרחק.

"אני פשוט- אני צריך קצת זמן לבד." הוא מלמל ונכנס לאחת המוניות שחיכו בסוף הרחוב.

הארי במיידיות נכנס למונית שהייתה מאחורי האחת של לואי ואמר לנהג לעקוב אחרי המונית שלפניהם.

לואי שילם לנהג בשטר של חמישים שקלים- מה שהיה הרבה יותר ממה שהוא באמת היה צריך לשלם, ויצא מהמכונית מבלי להביט אחורנית. מיליון מחשבות הסתחררו במוחו והוא פשוט לא יכל להאמין למראה עיניו. זה לא יכל להיות אמיתי. אביו היה איש ישר; הוא בחיים לא יבגוד באימו. הוא בחיים לא יעשה דבר כזה למשפחתו.

אך מתברר שהוא כן יעשה זאת.

הוא ניסה לפתוח את דלת החדר אך אז נזכר שכרטיס המפתח היה אצל הארי, אז הוא פשוט דפק את מצחו כנגד הדלת, מתוסכל. הוא לא רצה לעשות דבר מלבד להתרסק על המיטה ולבכות במשך שעות מבלי שאף אחד יראה אותו.

הוא שקל את היותו דו קוטבי.

"לואי, המפתח אצלי." הארי אמר ולואי סובב את ראשו כדי למצוא את הארי מתקדם לכיוונו.

הארי פתח את הדלת מבלי להגיד דבר ולואי נכנס לחדרו, אפילו לא מסתכל אחורה כדי לבדוק אם הארי נכנס אחריו (הוא כן).

הוא נתן לעצמו ליפול על המיטה וקבר את ראשו בין כפות ידיו, מרגיש דמעות מצטברות בעיניו. הוא לא רצה לבכות מול הארי.

"אני מצטער." הארי אמר, לא זז ממקומו ליד הדלת.

"אתה יכול להגיד את זה."

"להגיד את מה?"

"אל תשחק אותה טיפש." לואי רטן והסתכל עליו.