Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 24 (last chapter)

"מה?" לואי שאל, בודק אם הוא שמע נכון.

"לא התקבלתי." הארי חזר על עצמו, שום הבעת פנים נראית על פניו.

"אלוהים." לואי לחש והרים את ידו אל פיו, דמעות כבר מצטברות בעיניו כיוון שזהו זה. הוא הולך לעבור ללונדון עוד שבוע, לבד. ואין שום סיכוי שההורים שלו לא יגלו על האוניברסיטה בסופו של דבר.

הוא התחיל לבכות מהמחשבה של לעזוב את הארי מאחוריו בדונקסטר, עוטף את אגנו עם ידיו וקובר את פניו בחזהו של הארי.

"רואה? זה למה לא כדאי לך להיות אופטימי כל הזמן. כי אתה מעלה את הציפיות של עצמך ואז מתאכזב אם דברים לא עובדים לפי התוכניות שלך."

"מה?" לואי שאל בבלבול, מביט מעלה אל הארי עם עיניים נוצצות.

"התקבלתי."

"מה? תן לי את זה!" לואי צעק, מושך באפו, לפני שלקח צעד אחורנית מהארי וחטף את המכתב מידו.

הוא קרא את השורות הראשונות בקול רם, רק כדי לוודא שהוא קורא נכון.

"אדון סטיילס הנכבד, אנחנו שמחים לבשר לך ש- חתיכת פאקינג אידיוט! אתה חושב שזו בדיחה?" לואי צרח ודחף את חזהו של הארי, כמעט גורם לו ליפול. "כמעט חטפתי התקף לב ואתה רצית ללמד אותי לקח?"

"בוא לא נשכח את מה שאתה עשית לי באחד באפריל." הארי אמר, אבל לואי קטע אותו שוב עם דחיפה אל החזה.

"אתה ברצינות מנסה להרביץ לי?"

"אל תצחק עליי! כל כך פחדתי!"

"כי אכפת לך ממני." הארי התגרה ועיניו של לואי התרככו, לפני שנזכר שהוא אמור לכעוס על הארי בגלל מה שהוא עשה לו.

"זה לא משנה! אני כל כך עצבני ו-" לואי המשיך, מושיט את ידו קדימה כדי לדחוף את הארי שוב, אבל הארי תפס את מפרקי ידיו בידיו שלו ומשך אותו אל חזהו.

"אבל אנחנו עוברים ללונדון ביחד." הוא אמר ברכות בזמן שחייך מטה אל לואי.

לואי נשך את שפתו והארי חפן את לחיו, לפני שלואי נעמד על קצות אצבעותיו ועטף את זרועותיו סביב צווארו של הארי, מנשק אותו.

"אנחנו עוברים ללונדון ביחד." לואי חזר אחריו כנגד פיו והארי הנהן, מצמיד את שפתותיהם בשנית.

"נכון, בייבי."

הם לא יכלו להתנשק כמו שצריך כי חיוכים גדולים השתלטו על פניהם ולואי אף פעם לא היה עד כדי כך מאושר.

הארי הצמיד את כל גופו של לואי אליו דרך מותניו, הלשונות שלהם מצאו זו את זו בקלות. לואי שיחק עם השיער בעורפו של הארי והארי עמד להרים אותו, אך אז הם שמעו מישהו משתעל לידם.

"אה. שלום, גברת קוקס." לואי הסמיק והתרחק מהארי.

"כבר אמרתי לך שאתה יכול לקרוא לי אן. אני בדיוק הולכת לעבודה. נחמד לראות אותך שוב. זה המכתב מהאוניברסיטה?"