Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 15

לואי עמד להתחרפן, ברצינות, הוא עמד להתחרפן.

הוא היה מקורקע במשך כמעט שבועיים כרגע והוא כבר פספס מסיבה אצל נייל ביום שישי. הייתה עוד אחת היום אך הוא היה חייב להחזיק מעמד רק עוד שלושה ימים בביתו.

ההורים שלו היו אמורים לקחת את האחיות שלו לראות הצגה הערב, אז לואי כנראה יוכל להתגנב אל המסיבה של נייל, אבל הוא לא רצה לקחת סיכונים. אלוהים יודע מה ההורים שלו יעשו אם הם יתפסו אותו.

לואי אמר לנייל שהוא היה קצת חולה ביום שישי, הוא לא רצה לספר לאנשים שההורים שלו באמת אסרו עליו לעשות כל סוג של פעילות.

אז בפעם השנייה במהלך השבוע וחצי שעברו, הוא היה לגמרי לבד בחדרו ביום שבת בערב. מה שאומר שהוא היה חייב להכין לעצמו ארוחת ערב כיוון שכל העוזרות כבר הלכו הביתה.

הוא ידע שהוא יתמוטט נפשית אם הוא לא יעשה משהו. ואז צץ במוחו רעיון. אולי כדאי לו לבקש מהארי לבוא אליו? או שלא. עדיף שלא. הוא בטח יעדיף ללכת למסיבה בכל מקרה.

הוא הסתכל על השעון וראה שהמסיבה כבר התחילה לפני חצי שעה. הוא נאנח והתיישב ליד השולחן שלו, פותח את המחשב הנייד שלו. הוא שנא את ההורים שלו יותר מאי פעם כרגע.

הארי הגיע למסיבה לפני עשרים דקות ולא עשה כלום מלבד לחפש את לואי. אם הוא לא יצמיד את שפתיו כנגד העור השזוף בעשר הדקות הקרובות, הוא ישתגע.

מאיזושהי סיבה, הוא לא ראה את הנער הצעיר כבר כמעט שבועיים והוא האשים את עצמו. והעובדה שבאמת היה לו אכפת והוא רצה לדבר עם לואי, לראות את לואי, הפחידה אותו.

הוא סוף סוף מצא את ברברה, שהייתה עסוקה בלעשות שוטים עם זאין בשולחן המטבח, עם ליאם צופה בהם וצוחק.

"איפה לואי?"

היא משכה בכתפיה. "הוא לא התנהג כמו עצמו במשך כמעט שבועיים כרגע. אני חושבת שהוא רב עם ההורים שלו."

"אה."

"אבל כדאי לך להתקשר אליו." היא הציעה והורידה עוד שוט לפני שניערה את ראשה.

הארי הנהן והודה לה לפני שהסתובב והמשיך ללכת עד שהיה בחוץ והמוזיקה לא הייתה יותר מדי רועשת.

הוא הוציא את האייפון שלואי נתן לו מכיסו וחיפש את מספר הטלפון שלו באנשי הקשר, לפני שלחץ עם אגודלו על המספר.

הוא שמע שלושה צלצולים עד שלואי ענה.

"הלו?"

"היי, אה, זה הארי."

"כן, זה היה כתוב על המסך." לואי אמר והארי לא יכל למנוע מחיוך להופיע על פניו.

"אתה לא בא למסיבה הלילה?"

לואי נאנח מהצד השני של הקו.

"ההורים שלי ריתקו אותי לפני שבועיים ואני לא יכול לעזוב את הבית עד יום ראשון. והם אשכרה השאירו אותי לבד ביום שבת בערב להכין ארוחת ערב לעצמי!"