Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 1

לא יכולתי להתעלם מהתגובות על זארי באזהרות, אז אני אזהיר שוב. זאין והארי הם פאקבאדיז פה, הם מזדיינים מדי פעם ומתמזמזים, אבל רק בפרקים הראשונים. אני שוב מזהירה שזה יקרה, וזה יקרה כמה פעמים. זה לא יהיה מפורט, אבל מזכירים את זה. אני לא רוצה לראות תגובות מגעילות על הקטעים האלו. כל תגובה כזו תמחק.

——

לואי טומלינסון התעורר חמש דקות לפני השעון המעורר שלו באותו בוקר יום שישי. אולי זה היה צירוף מקרים רגיל, או שאולי זה היה בגלל העובדה שהיום היה לו מבחן בתולדות האומנות, שאותו אגב הוא הולך לעבור בקלי קלות.

הוא לא אהב להשוויץ (כן, האמת שהוא מאד אהב להשוויץ), אבל הוא זכה בתואר 'תלמיד השנה' כל שנה מחדש מאז שהוא נכנס אל שנתו הראשונה בבית הספר הפרטי סט. מארק. עכשיו הוא היה בשנתו האחרונה, מוכן לסיים אותה ולעבור ללמוד כלכלה באוניברסיטה בלונדון, בדיוק כמו אביו, ולקחת פיקוד על העסק המשפחתי.

אביו עמד בראש חברת ההשקעות הכי גדולה באנגליה, ואימו הייתה עורכת הדין הכי טובה באנגליה. הם התחתנו שנה לפני שלואי נולד ועברו מלונדון אל דונקסטר, שם העסק של אביו פרח. הם קנו אחוזה ענקית והביאו עוד חמש בנות ובן אחד לעולם. הם גם היו חלק גדול מהקהילה הנוצרית בעיר. הם הלכו לכנסייה בכל יום ראשון, שם ההורים שלו היו תורמים גדולים, בדיוק כפי שהם היו בבית הספר שלו.

אז אפשר להגיד שכל מה שהיה ללואי, היה בזכות ההורים שלו. ולא היה לו אכפת. הוא אהב את העובדה שהוא היה מפונק, הוא אהב את העובדה שכל חבריו לכיתה קינאו בו ואת העובדה שכל הבנות בבית הספר רצו אותו. ברור שלא משנה כמה בנות רצו אותו, הוא תמיד ישאר נאמן לבת הזוג שלו מאז שנתו השביעית בבית הספר, אלינור קלדר. היא הייתה התלמידה השלישית הכי טובה בשנה שלו, מיד אחרי החבר הכי טוב שלו, ליאם פיין, שהיה במקום השני.

לשלישייה היו תכניות גדולות לעתיד; הם יסיימו ללמוד כשהם התלמידים הכי טובים בשנה שלהם, יעברו ללונדון וילמדו באוקספורד.

צלצול השעון המעורר שלו החזיר את לואי למציאות והוא נאנח כשהטיח את ידו נגד חלקו העליון של הפריט. הוא יצא ממיטתו לפני שהלך אל המראה בחדרו כדי לבדוק האם הספיקו להופיע פצעונים כלשהם על פניו במהלך הלילה.