Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 7

להגיד שלואי התחרפן בגלל 'התקרית עם הארי' (ככה הוא אהב לקרוא לזה) היה מובן מאליו. זה רק הדרדר מאז אותו הלילה, כיוון שכל מה שלואי היה יכול לחשוב עליו כשהוא לא היה עסוק עם שיעורי הבית שלו, זה על הדרך שבה ידיו של הארי הרגישו כנגד עורו (וזה אפילו לא היה ישירות על העור שלו, זה היה על הבוקסר שלו!).

בכל פעם כשלואי היה רואה את הארי נשען כנגד קיר הלבנים של בית הספר שלו כשהוא היה יוצא משלו, הוא היה מסמיק ומפנה את ראשו אל הכיוון הנגדי. זה כנראה לא אמר כלום, אבל לואי עדיין לא יכל שלא להרגיש מוזר כשהוא היה בסביבה. למען האמת, זה אפילו קצת הציק לו.

היה לו לוח זמנים די עמוס; עם הנשף שהולך ומתקרב, ומבחני האמצע- אז הארי היה הדבר האחרון שהוא היה צריך עכשיו. טוב, המחשבות על הארי, כי הוא לא דיבר איתו אישית מאז אותו לילה.

והוא גם לא רצה, בעיקר כיוון שהוא בטח יהיה נורא מוזר ויתחיל לגמגם.

"לקחת הכל? ארנק, מפתחות, טלפון?" אימו שאלה בדלת הכניסה כשהיא החזירה את העניבה שלו למקומה.

"כן, אמא." הוא נאנח והיא נישקה את לחיו, לפני שהושיטה אליו את הפרח לחליפה וצמיד הפרחים המותאם לאלינור, שהם הולכים לשים בבית שלה. הוא יאסוף אותה עם הלמבורגיני שלו ואז יסיע את שניהם אל המלון שבו יתרחש הנשף.

לואי עזב את ביתו בדיוק בשעה שש בערב בתאריך 12 בדצמבר. הוא תכנן לבלות ולשכוח מהכל לזמן קצר; בית הספר, העתיד והארי. ואין צורך לציין שיום ההולדת שלו תהיה בעוד שבועיים והוא תכנן לערוך מסיבה בבריכה המקורה בבית המלון של הדוד שלו, יום לפני התאריך המקורי שלו, כי הוא היה צריך להיות בבית בערב חג המולד.

ביתה של אלינור היה במרחק חמש דקות נסיעה מביתו של לואי. השערים נפתחו כשהם זיהו שזה הוא, לפני שהוא יצא מהמכונית. הוא עשה את דרכו אל דלת הבית ונקש בעדינות. אביה של אלינור, שבירך אותו בלחיצת יד חזקה והנהון, פתח אותה.

"ערב טוב, אדון וגברת קלדר." לואי אמר בנימוס וחיבק את אמא של אלינור.

"אלינור! לואי כבר כאן!" אימה צעקה ושלושתם הביטו בגרם המדרגות, במקום שבו אלינור הופיעה בפתאומיות.

ברור שהיא הייתה חייבת לדפוק כניסה, לואי חשב לעצמו בזמן שהיה צריך להחזיק את עצמו מלנחור ולגלגל את עיניו.

היא לבשה שמלה כחולה וארוכה שהוזמנה מולנטינו, נעליים של ג'ימי צ'ו שנראו נורא דקות, וארנק צד קטן של איב סן-לורן.

"את נראת מדהים, אהובה." הוא אמר לה את אותה השורה שהוא נאלץ לעשות עליה חזרות שוב ושוב במכוניתו, ואז ענד לה את צמיד הפרחים ואביה צילם אותם. היא הידקה את הפרח המתואם שלו אל החליפה והם עמדו לעוד כמה תמונות ביחד.