Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 19

הוא לא ממש חשב על תכנית שלמה; כל מה שהוא ידע זה שהוא רצה לעזוב את הבית ליום או יומיים, אולי להפחיד קצת את ההורים שלו כדי שהם יפסיקו לחשוב שהוא לא היה חשוב.

המקום היחיד שהוא הכיר (ורצה ללכת אליו) שבו ההורים שלו לא ימצאו אותו, זה הבית של הארי. לואי אהב להיות שם יותר משאהב להיות בבית של עצמו.

אז ברגע שהוא היה מוכן לעזוב, הוא התיישב ליד השולחן שלו וכתב פתק קטן להורים שלו.

אני עוזב לכמה ימים. עדיין אלך לבית הספר. אל תטרחו למצוא אותי.

לואי.

זה היה הדבר הכי טיפשי שהוא אי פעם עשה בחייו, אבל הכעס והעצב שלטו על גופו כרגע והוא רק רצה לברוח לכמה זמן.

הוא לא שלח להארי הודעה על זה, רק למקרה והוא יחליט לחזור אחורה כי זה היה רעיון גרוע. אחרי שהוא השאיר את הפתק על השידה שלו (הוא ידע שאימו תכנס לחדרו אחרי שהוא לא יופיע בארוחת הבוקר), הוא וידא שכולם היו בחדרים שלהם לפני שעזב.

הוא התגנב דרך הכניסה האחורית ואחרי שהוא בדק שהוא נעל את הדלת, הוא התחיל ללכת במורד הרחוב אל עבר ביתו של הארי.

התחיל לרדת גשם, כמובן, כי מסתבר שאלוהים שנא את לואי. הוא רעד והיה ספוג מים כשהגיע אל ביתו של הארי בסביבות השעה אחת עשרה בלילה.

כדאי לו לצלצל בדלת? או שיתקשר אל הארי?

הוא בחר לצלצל בדלת, לא כמו כל נער נורמלי. לא לקח הרבה זמן עד שהדלת נפתחה וגברת קוקס עמדה שם, בוהה בו.

"אה, שלום. אני פה-"

"הארי למעלה. אני בדיוק עומדת לעזוב." היא אמרה, שולחת לו חיוך עצוב לפני שלקחה את הארנק שלה משולחן המטבח ועזבה.

לואי נעל את הדלת אחריה והוריד את כובע הג'קט שלו, ואז עלה במדרגות. הוא דפק על דלת חדרו של הארי לפני שפתח אותה באיטיות.

"לואי?" הארי שאל בבלבול, עיניו נופלות לתיק הגדול על כתפו.

"כן. אה. היי. אני סוג של אמ- ברחתי מהבית? ההורים שלי אה... לא ממש לקחו את החדשות בצורה טובה ולא יכולתי להשאר שם יותר. אני יכול להשאר פה? אני יודע שזה ממש פתאומי ו-"

"לו, זה בסדר." הארי הבטיח לו ולואי נאנח ברווחה. כשהארי קרא לו 'לו', הוא ידע שהם היו בסדר.

"טוב, אני הולך להתקלח עכשיו כי אני לגמרי ספוג במים וזיעה." לואי אמר לו והארי חייך, חוזר להתרכז במה שהיה נראה כמו שיעורי הבית שלו.

הוא עשה שיעורי בית באחת עשרה בלילה. וואו.

לואי התקלח במהירות והחליף בגדים לטרנינג של נייק ולסוודר הנעים והאפור של הארי.