Baby Heaven's in your Eyes [Hebrew] || l.s. ✓

Chapter 11

"לואי!" אימו קראה מהקומה התחתונה.

"מה?!" הוא צעק בחזרה. הוא היה באמצע פרק בסדרה בה הוא צפה, והדבר האחרון שהוא רצה לעשות כרגע זה לצאת מהמיטה.

כשאימו לא הגיבה, הוא נאנק ונעמד ממקומו במיטה, יורד לקומה התחתונה. הוא פשוט שנא את זה שההורים שלו היו קוראים בשמו ואז הוא צריך לרדת את כל הדרך למטה כדי לראות מה הם רוצים.

"מה קרה?" הוא שאל, מנסה לא להשמע יותר מדי מעוצבן.

"מה זה הכתם הזה פה?" אימו שאל, מצביעה על כתם חום על הספה הלבנה.

שיט.

זה היה כתם מאתמול, הוא נזכר בנייל בטעות שופך בירה באותו המקום.

"אה... שתיתי קצת שמפנייה ובטעות שפכתי קצת על הספה."

"יכולת לבקש מאחת המנקות לנקות את זה."

"סליחה."

"זה בסדר."

"נהנתם בניו יורק?" הוא שאל, מנסה לשנות נושא.

היא הנהנה. הם ממש הרגע חזרו הביתה, וכמובן שאימו כבר מצאה משהו להציק לו לגביו.

"דרך אגב, אלינור התקשרה לשאול מה שלומנו. הוא נשמעה מופתעת כשאמרתי לה שלא טסת איתנו."

"מה- מה היא אמרה?" לואי שאל, מתחיל להלחץ.

"אמרתי לה שנשארת בבית. היא לא הייתה מוזמנת למסיבה של ליאם?"

"אה. האמת- האמת שהמסיבה בוטלה אז פשוט- נשארתי בבית."

"אה. אוקיי. סיימת את שיעורי הבונוס שלך?"

הוא הנהן, מרגיש גל של הקלה שוטף אותו כשאימו לא שאלה יותר מדי שאלות. הוא ידע שהוא ילחץ וכנראה יהרוס הכל.

לואי בילה את שאר היום בחדרו, קורא וצופה בנטלפיקס במחשב המקבוק שלו. באיזושהי נקודה הוא התעייף ונאנח, כיוון שהוא רצה לצאת מהבית, לעשות משהו כיפי. אבל ההורים שלו לא יתנו לו וחוץ מזה, גם ככה אין לו עם מי לצאת.

ברגע שסיים ללכת הלוך ושוב ברחבי החדר שלו, הוא התקשר לליאם.

"היי לואי." ליאם אמר מהצד השני, ואוקיי, הוא היה נשמע די לחוץ.

"היי! חשבתי שאולי נוכל לצאת הערב? אתה יכול לבוא לפה או-"

"האמת שיש לי- יש לי דייט עם זאין."

פיו של לואי נפער כששמע את החדשות.

"אתה- מה? איפה? מה?"

"הוא הציע לי לצאת אתמול."

"לאן אתם הולכים?"

"איזו מסעדה איטלקית שהוא אוהב."

"ו- אוקיי? וואו. אז אתם ביחד ביחד עכשיו?"