The quiet before the storm [h.s]

01

ברגע שיהיה את הסימן * תפעילו את הסרטון שלמעלה זה יעזור לכם להיכנס לסיטואציה

12 ביולי 2017
לפני 3 שנים

קאטרינה ריד

״תשימי לב לאן את הולכת יא פצועה!״ מישהו צעק עלי אחרי שהתנגשתי בו.

אני סוחבת ארבעה כיסאות לכיוון החוף, ריילי שלחה אותי להביא כיסאות הפעם כי שבוע שעבר היא זאת שסחבה אותם.

היום יום שמשי של קיץ בעיירה קטנה בצפון קליפורניה.

עברו כבר שבועיים מתחילת חופשת הקיץ ואני וחברות שלי החלטנו שאנחנו הולכות כל הקיץ הזה לעשות חיים.

הקיץ אנחנו חיות בלייף סטייל YOLO שזה אומר ׳you only live once׳. אנחנו הולכות כל יום בכל שבוע להנות, לתפוס צבע ולצבור חוויות ביחד.

שנה הבאה אנחנו נהיה בכיתה יא׳, זה כבר לא צחוק ואנחנו רוצות לנצל כל רגע שנשאר לנו בו זמן להפגש וחשק לחיות.

החוף שאנחנו נמצאות בו בדרך כלל לא כלכך מוכר ולרוב הוא כמעט נטוש אבל משום מה הקיץ יש כאן כלכך הרבה אנשים ומלא רעש שכבר נהיה פחות כיף להגיע לפה.

שנה שעברה בילינו כאן כל יום במהלך כל הקיץ אבל השנה אנחנו היינו פה רק פעמיים במהלך השבועיים שעברו.

התקדמתי לכיוון אמבר, אלי וריילי ועכשיו אני כבר ממש קרובה אליהן. אמבר ניגשה אליי ולקחה ממני שני כיסאות.

רק ברגע שהיא לקחה ממני את הכיסאות הבנתי כמה הידיים שלי כאבו וזרקתי את שני הכיסאות הנותרים על החול.

״מה נסגר קאט? כמה זמן לוקח להביא כמה כיסאות? יבשת אותנו פה שעה!״ אלי צעקה לי בזמן שהיא התקדמה לעברי והרימה את שני הכיסאות שעמדו לידי על החול.

בזמן האחרון אלי מתנהגת אליי בצורה ממש מרגיזה, היא מאוד מתנשאת והיא שופטת אותי בכל דבר שאני עושה.

אני לא מבינה מה עשיתי לה כי אני היחידה שהיא מתנהגת אליה ככה אז אני בדרך כלל פשוט מעלימה עין ומנסה להתנהג כאילו הכל בסדר.

גילגלתי עיניים ולא עניתי לה, התחלתי לצעוד לכיוון שאר הבנות ולא חיכיתי לה. לא מגיע לה בכלל לקבל את הכיסא שסחבתי.

התיישבתי על אחד מהכיסאות שאמבר לקחה ממני ובהיתי בים.

אני לא יודעת מה יש בים אבל הוא תמיד מרגיע אותי, אולי זה הדרך שבה הגלים מתנפצים בעדינות על החול או אולי זה הצבע היפיפה של ההשתקפות של השמיים על המים או שאולי זה בכלל הרעש שממיס אותי ומנתק אותי מהסביבה.