The quiet before the storm [h.s]

32

קאטרינה ריד

אני רוצה לברוח. אני רוצה לקחת את כל החפצים שלי, לברוח לעיירה רחוקה ולגור שם למשך כל שארית חיי אבל אני לא יכולה. יש יותר מידי דברים שמחזיקים אותי כאן.

תמיד רציתי לגור בעיר הגדולה אבל יש כאן יותר מידי אנשים שמאכזבים אותי. אני ממש מתגעגעת לבית שלי, להורים שלי ולים שהיה כמה מטרים מהבית שלי.

קשה לי כאן כלכך. הריב בין הארי לטום היה הקש ששבר את גב הגמל, גם בלי קשר אליהם היה לי קשה אבל זה באמת גורם לי לרצות פשוט לברוח מכאן ולעזוב את הכל.

״קאט אני באמת מצטער.״ טום התנצל בפעם המאה להערב.

״דיי טום, אני צריכה זמן לבד.״ הורדתי את ידו מהירך שלי וקמתי לשירותים.

נכנסתי לתא הכי פנימי, התיישבתי על האסלה והתחלתי לבכות. פרקתי את כל מה שישב עליי בתקופה האחרונה, את כל הקושי, הריבים, המחשבות והלחץ.

הסכמתי לעצמי לבכות כי קראתי מאמר אחד שאומר שבכי מוציא את כל השליליות מהגוף. בדקו את הדמעות של הצער והחרדה במעבדה ומצאו בתוכן הורמונים שמשחררים את כל הרע.

אחרי שהרגשתי שבכיתי מספיק יצאתי מהתא בשירותים והסתכלתי במראה. כל המסקרה שלי היתה מרוחה על כל פניי והייתי אדומה ונפוחה, אני לא יכולה לצאת מהשירותים ככה.

שטפתי את פניי במים קרים, מרגישה איך חלק מהחרדה והלחץ עזב את גופי. אחרי שייבשתי את פניי יצאתי מהשירותים בחזרה אל המסדרון שליד החדר של הארי וחיכיתי עד שיתנו לי להיכנס.

אני יודעת שכבר התקשרו מבית החולים למשפחה של הארי אבל הם עדיין גרים בקליפורניה לפי מה שאני יודעת ויקח להם הרבה זמן עד שהם יגיעו. טיסה לוקחת 5 וחצי שעות ובמכונית זו נסיעה של יומיים.

***

״סליחה?״ הרגשתי טפיחה על כתפי וישר פקחתי את עיניי. כנראה שנרדמתי.

״את קרובה של הארי סטיילס נכון?״ בחורה בעלת חלוק לבן ושיער אדמוני שאלה אותי.

״כן.״ הינהנתי במהירות.

״הוא התעורר מההרדמה והתפרים עברו בהצלחה. את יכולה להיכנס אליו עכשיו.״ היא חייכה אליי, הסתובבה לכיוון השני של המסדרון והלכה אל נייל וליאם, כנראה להודיע גם להם.

קמתי לאט, מלאה בחששות. אני לא יודעת מה הארי חושב באותם רגעים אבל הוא בטוח רותח עליי.

נייל וליאם ישבו דיי רחוק ממני, אני יודעת בוודאות שהם כועסים עליי, בעיקר ליאם. שמעתי אותם מדברים על זה שזאיין ולואי יגיעו רק בעוד שעתיים לבית חולים כי הם לא יכולים לעזוב את ההקלטות, רק מזה יכלתי להסיק שיש להם הנהלה ממש חרא.