The quiet before the storm [h.s]

34

התארגנתי במהירות, לבשתי מכנס רחב כחול, סריג שחור ומגפיים שחורות, התלבטתי אם לקחת היום מעיל והחלטתי שלא. ירדתי לקומת הקרקע של הבניין. חיכיתי להארי שיגיע ונלך והאמת שבתוך תוכי דיי רציתי להיפגש איתו. זה לא שאני פתאום אוהבת אותו אבל אני אשמח ש יהיה ידידים ונוכל לחיות בשלום, אולי הוא יוריד את שרה ממני.

שמעתי צפירות חזקות מחוץ לבניין והבנתי שזה הסימן שלי לצאת החוצה. ראיתי את המכונית השחורה הסגורה שלו וחייכתי חיוך קטן כשנזכרתי בפעם הראשונה שהוא לקח אותי במכונית הזאת בלילה לאחר ששכבנו בפעם הראשונה. אני אולי עשיתי טעות ששכבתי איתו אבל באותו לילה הוא התייחס אליי ממש יפה, חבל שהוא לא ככה בדרך כלל.

״קדימה קאטרינה למה את מחכה!״ נכנסתי למכונית שלו ושילבתי ידיים בשקט. ״היי.״ הוא חייך אליי. חייכתי אליו בחזרה והוא החל לנסוע.

בהתחלה הנסיעה היתה שקטה אבל ברגע שהארי הפעיל את המוזיקה הנסיעה עברה ממש מהר. הארי חנה דיי רחוק מבית הקפה שהוא רצה שנאכל בו, זה בין בתי הקפה האהובים עליי בניו-יורק.
צעדנו אל בית הקפה, דיברנו קצת על נושאים מאוד קאז׳ואלים ופשוט נהנינו מהרוח הקרירה והמשמש השקרנית שהאירה על כל העיר.

״אז מה אתם מזמינים?״ המלצרית פנתה אלינו לאחר שבררנו את התפריט והחלטנו מה נזמין. הארי הזמין קפה הפוך ועוגת שוקולד ואני הזמנתי אייס קפה וניל וקוראסון. חיכינו לאוכל ושוחחנו בינינו כמו שני ידידים רגילים. דיברנו על הקריירה המוזיקלית שלו, על איך שהוא והבנים נהיו להקה ואיך הם החליטו ללכת לאודישן יחד בתוכנית טלוויזיה והתפרסמו. הקשבתי לו בריכוז מלא ושאלתי אותו כל מיני שאלות שנילוו לדברים שסיפר. גם כשהאוכל הגיע המשכנו לדבר על אותם הנושאים. הארי סיפר לי שזאין מעט מרוחק לאחורנה ואני תהיתי מדוע הוא ככה, אם הייתי במקומו הייתי מאושרת, זה תמיד היה החלום שלי להתפרסם.

״אתה שמח שהתפרסמת?״ שאלתי.

״כן, אבל לפעמים הייתי רוצה לחזור להיות אנונימי כמו שהייתי בתיכון. אני לא איזה מפורסם מטורף שלא מסוגל צאת מהבית בלי שיתנפלו עליו מעריצות אבל האמת שאני והבנים לגמרי בדרך להיות כאלה. לאינסטגרם של הלהקה יש כבר שש מיליון עוקבים והמספר רק עולה ועולה בכל יום.״ הוא ענה על שאלתי בפירוט, הוא היה נשמע כלכך חכם כשדיבר. לא ידעתי שככה הוא מרגיש לגביי הפרסום, הוא היה נראה בחור שישמח להיות מפורסם אבל כנראה שטעיתי. כשסיימנו לאכול הארי שילם על שנינו ויצאנו מבית הקפה והתחלנו לצעוד בחזרה למכונית.

״אז, מה את אומרת?״ הארי שאל בחיוך.

״פעם ראשונה שלא רבתי איתך במשך יום שלם.״ עניתי בפרצוף רציני והארי היה נראה מאוכזב עד שהתחלתי לפרוץ בצחוק.

״נו באמת.״ הוא גילגל עיניים ולא יכולתי שלא לשים לב לחיוך היפה שעל פניו.

***