The quiet before the storm [h.s]

24

״קאט, את בסדר?״ שמעתי קול עמום.

פקחתי את עיניי וראיתי את אמבר עומדת מעליי ובוהה בי.

״היי אמבר.״ חייכתי ונמתחתי.

״מה קרה? למה ישנת פה?״ היא שאלה.

״את לא היית בחדר אז חיכיתי לך.״ הסברתי.

היא הושיטה לי יד, אחזתי בה וקמתי.

״למה לא התקשרת? הייתי באה לכאן לפתוח לך.״ היא נראתה דיי כועסת.

״לא היה לי אחוז.״ התנערתי מהאבק שנדבק אליי מהרצפה והיא בינתיים פתחה את הדלת.

נכנסנו לחדר וישר חיברתי את הטלפון שלי למטען.

״מה השעה?״ שאלתי.

״שבע וחצי.״ היא עדיין בהתה בי.

״מה?״ לא הבנתי מה קרה.

״של מי הג׳קט הזה.״ היא שאלה.

״אוף אמבר דיי לתחקר אותי.״ התעצבנתי.

״זה של מייקל?״ היא שאלה.

״עכשיו זה שלי.״ עניתי.

״אבל זה היה של מייקל?״ היא לא וויתרה לי.

״כן.״ אין מצב שאני מספרת לה על הארי. ״אבל נפרדנו.״ לא יכולתי להסתיר את זה ממנה.

״רגע מה?!״ אמבר הסתכלה עליי בעיניים פעורות.

״כן, נפרדנו.״ בהיתי ברצפה.

״מתי הספקתם?״ הרגשתי את המבט החוקר שלה נעוץ בי.

״מה זה משנה?״ התחמקתי.

״את כותבת לי שאת תחזרי מהבאולינג לבד ואז את מגיעה יומיים אחרי ששלחת לי את ההודעה. את באמת מצפה ממני שאני לא אשאל שאלות?״ היא כעסה, ראיתי את זה על הפנים שלה.

״אני מצטערת שהדאגתי אותך.״ התנצלתי.

״אוף קאט, מה עובר עלייך בזמן האחרון?״ היא הייתה נראת מיואשת.

״מה עובר עלי? את כבר לא נמצאת פה אף פעם!״ התעצבנתי.

״אני לא זו שנעלמה ליומיים.״ היא התיישבה על המיטה שלה.

״אוקיי... מה שתגידי. אין לי כוח לזה אמבר.״ נכנסתי לשירותים.

אני לא יודעת מה עובר עליה, היא בזמן האחרון מאוד מרוחקת. למה היא לא ישנה אתמול במעונות? איפה היא לעזאזל היתה?

הייתי יותר קרובה לאמבר לפני שהיא הגיעה לכאן, היינו אמרות להתקרב ובמקום זה התרחקנו.

***

״בטח שאני יכול!״ שון צעק מהקו השני.

״יופי מצויין, אז ניפגש בפיצרייה?״ שמחתי.