The quiet before the storm [h.s]

37

ישבתי בחדרי שבמעונות — לבד — וחשבתי מה אני אמורה לעשות עכשיו. אחרי כל מה שקרה עם הארי וטום ואמבר וליאם המוח שלי החל להתחרפן.

במהלך השבוע האחרון הייתי מאוד עסוקה בעבודה שהיה עליי להגיש במנהל עסקי והייתי מנותקת מכולם. אמבר לא שבה למעונות מאז הריב שהיה בינינו ואת טום והארי סיננתי במשך כל השבוע. ריו היה היחיד שדיברתי איתו, שון ואלכס נהיו ממש קרובים ונשארתי דיי בחוץ.

בעוד שמוחי כבר החל לשקוע במחשבות הטלפון שלי צילצל. הרמתי אותו וראיתי שעל הצג היה המספר של טום. ״הלו?״ עניתי.

״היי קאט, התגעגעתי אלייך.״ הוא אמר בנימה מרוגשת.

חייכתי חיוך קטן. ״גם אני.״

״אולי ניפגש היום, מה את אומרת?״ שאל.

״אני אשמח.״ השתדלתי להישמע נרגשת אבל האמת שכל מה שרציתי היה לישון.

התארגנתי במהירות לפגישה שלנו וכבר לאחר עשרים דקות טום חיכה לי מתחת לבניין, ירדתי אליו במהירות וחיפשתי את מכוניתו, לאחר חיפוש קצר ראיתי שהחנה במקום ממש מוסתר, ישר הבנתי מה היתה כוונתו ונכנסתי מחוייכת למכונית.

״היי.״ חייך וגחן לחבק אותי.

״היי.״ החזרתי לו חיבוק עדין. האמת שבמהלך כל השבוע הזה הייתי מאוד משועממת והייתי צריכה להיפגש עם מישהו, גם עם טום זה בסדר.

״את כלכך יפה.״ אמר בעוד שבחן את פניי.

במקום לענות לו החלטתי פשוט ללכת על זה, התנפלתי עליו בנשיקה סוערת. בהתחלה הוא נרתע אך לבסוף שב לנשק אותי — כמעט באותה התשוקה כמו שלי.
״התגעגעתי אלייך.״ לחש על שפתיי. לא רציתי להפסיק את
הנשיקה אז רק הנהנתי ושבתי לנשקו. קמתי ממושבי וטיפסתי על שלו עד שהייתי ממש מעליו. הוא הטה את כיסאו לאחור ואני בינתיים פתחתי את הכפתור במכנסיו. הייתי מוכנה כבר לכל סיטואציה שתבוא ולא עניין אותי כבר מתי ואיך, אך לצערי טום הסתכל עליי במבט מבוהל והעיף את ידיי ממפשעתו.

״מה את עושה?!״ הוא שאג.

״טום אתה רוצה אותי בכלל? כי זה ממש נראה כאילו אתה נגעל ממני!״ הטחתי בו את מחשבותיי בצעקה.

״אני לא נגעל ממך.״ הוא ענה בטון שקט יותר.

״אז למה אתה לא רוצה לעשות את זה?״ שאלתי בטון שאפילו יותר שקט משלו.

״את אוהבת אותי בכלל קאט?!״ הוא שב לצעוק בכעס.

שרר שקט במכונית, השקט הכי מעיק שהרגשתי. יכולתי לשמוע את נשימותינו המותשות מהצעקות והנשיקות.

״קאט תעני לי, והפעם אל תשקרי, כי אני מרגיש שאת איתי בגלל הגוף שלי ולא בגלל מי שאני.״ הוא הסתכל עמוק בתוך עיניי.