The quiet before the storm [h.s]

17

״ידעתי שאסור לסמוך על בוגד.״

האמת שאין בי אפילו טיפה של חרטה לגבי מה שאמרתי להארי היום, זה הגיע לו.

אני מקווה שזה מה שיבריח אותו ממני כי זה ממש מתחיל לעלות לי על העצבים שהוא נטפל אליי.

המערכת יחסים שלנו נגמרה לפני כמעט 3 שנים ואני כבר התגברתי עליו. אני בטוחה שגם הוא התגבר עלי, בכל זאת הוא זה שבגד בי.

״מה את קוראת?״ אמבר בחנה את כריכת הספר שאני מחזיקה.

הראתי לה את הספר למרות שאפילו לא התחלתי לקרוא אותו. המחשבות מציפות אותי אני חייבת לעשות עם עצמי משהו.

״אמבר מה את אומרת שנלך לאכול איפשהו? אולי בית קפה? רק אני ואת.״ הצעתי לה. אני באמת חייבת להעסיק את עצמי.

״אני ממש עייפה, אני חושבת שאני פשוט אלך לישון.״ היא הביטה בי במבט מתנצל.

הנהנתי ונכנסתי למקלחת.

אחרי מקלחת קצרה החלטתי שאני אלך לסיבוב מסביב לקולג׳ בעצמי. התלבשתי בבגדים חמים, שמתי אוזניות ויצאתי בשקט מהחדר.

אני מתחילה להתחרט שלא לבשתי מעיל כי ממש קר בחוץ אבל זה מאוחר מידי בכדי להתחרט ולחזור לחדר.

ממש חשוך כאן, אני חושבת שאני אחזור למעונות.

אני רצתי למעונות וכמעט ונכנסתי לבניין עד ששמעתי רעש עמום מלמעלה.

לקחתי כמה צעדים אחורה והסתכלתי על הבניין, ראיתי את מישהו מטפס על הקיר הצר שמפריד בין החלונות.

״הארי?!״ צעקתי בהיסוס.

למה לעזאזל עשיתי את זה עכשיו?!

הוא הסתכל למטה אבל לא הצלחתי לראות מה היתה ההבעה על פניו.

״קאט?״ הוא שאל בהיסוס.

נלחצתי, נכנסתי לבניין במהירות ועליתי לחדר שלי ושל אמבר. אמבר כבר ישנה חזק ולא שמעה כשנכנסתי לחדר.

רצתי במהירות לחלון ופתחתי אותו בסערה.

״אח!״ שמעתי צעקה מעל החלון, הוצאתי את ראשי מהחלון וראיתי את הארי יושב על קיר דק שמעל החלון של החדר שלי.

״קצת זהירות קאטרינה כמעט ושברת לי את הרגל.״ שמעתי אותו מייבב.

״שתוק.״ הבלגתי על העובדה שהוא קרא לי קאטרינה. אני לא מבינה מה הקטע שלו אבל ממש אין לי כוח להתווכח איתו עכשיו.

״את יכולה לעלות לכאן?״ הוא שאל.

״לא.״ עניתי בקצרה.

״אני צריך לדבר איתך, בואי.״ הוא דרש.