The quiet before the storm [h.s]

21

״רגע מה?!״ אמבר הסתכלה עליי בעיניים פעורות.

״כן, נפרדנו.״ בהיתי ברצפה.

״מתי הספקתם?״ הרגשתי את המבט המופתע שלה נעוץ בי.

״מה זה משנה?״ התחמקתי.

״את כותבת לי שאת תחזרי מהבאולינג לבד ואז את מגיעה יומיים אחרי ששלחת לי את ההודעה. את באמת מצפה ממני שאני לא אשאל שאלות?״ היא כעסה, ראיתי את זה על הפנים שלה.

״אני מצטערת שהדאגתי אותך.״ התנצלתי.

***

יומיים לפני

צפירת מכונית שהיתה קרובה אליי העירה אותי.

פתחתי את עיני ואור שמש חזק סינוור אותי.

איפה אני לעזאזל?

כל מה שאני זוכרת מאתמול זה שטום ליווה אותי עד לבאולינג ומשם הלכתי היישר לבר הכי קרוב שמצאתי.

השתכרתי, בכיתי.

זהו.

הצלתי על עיניי עם כפות ידיי וקמתי בזהירות מהרצפה.

סחרחורת חזקה וכאב ראש צורם הכו בי.

פאק, אני חושבת שאני עדיין שיכורה.

״פאק.״ נאנחתי בקול.

ניסיתי להתמקד בלהבין איפה אני נמצאת. היו שם הרבה עצים ודשא.

ניסיתי להדליק את הטלפון אבל הוא לא נדלק, אני חושבת שנגמרה לו הסוללה.

הסתובבתי באיזור, היו שם הרבה אנשים.

פניתי לאישה מבוגרת ושאלתי אותה מה השעה.

היא בהתה בי. ״מה קרה לך מתוקה?״

״אני בסדר, אני באמת רק צריכה לדעת מה השעה ואיפה הסופרמרקט הכי קרוב לפה.״ חייכתי אליה.

״השעה 10:14 והסופרמרקט הכי קרוב לפה הוא בכיוון הזה.״ היא הצביעה על סמטה צדדית.

הודתי לה והתקדמתי לכיוון שהיא הצביעה אליו.

נכנסתי לחנות וקניתי עם כל הכסף שהיה לי בכיס כדורים לכאב ראש שיש לי.

בלעתי שני כדורים בלי מים ויצאתי משם.

צעדתי ברחוב בלי מטרה ולאחר כמה דקות התיישבתי על ספסל שדיי רחוק מטווח העין של אנשים.