have you met before עונה 2

Chapter 1 - Louis💙

*כשזה מונולוג יהיה כתוב למעלה אבל כשזה נקודת מבט יהיה כתוב chapter, רק מיידעת אתכם*

הצלצול הצורם של השעון שלי נשמע, מתחתי את היד שלי לצד המיטה מחפש מישהו והיה ריק, פתחתי את עיני וראיתי שאין אף אחד מצידי, זה אומר שהארי בעבודה כבר, התבטלו לי הלימודים להיום כי ערב כריסמ-.... רגע... ערב כריסמס אוי לא!! זה אומר שזה יום ההולדת שלי!
קמתי מהמיטה לבוש רק בבוקסר, נזכרתי במה שקרה אתמול וחיוך קטן עלה לפני, הארי ואני שכבנו, וזה היה מדהים. מתנת יום הולדת מוקדמת, ככה הוא קרה לזה.
נכנסתי לחדר האמבטיה המשותפת שלנו וציחצתי שיניים.
ירדתי למטה והבחנתי במעטפה שזרוקה לה על הרצפה, לא ידעתי ממי זה ולא שמעתי את הדוור מצלצל, זה היה מוזר. הסתכלתי על הכתובת ממנה זה נשלח והיא הייתה לי מוכרת, בניין העבודה של הארי.
"חתיכת אידיוט" מלמלתי לעצמי עם חיוך, פותח בזהירות את המעטפה כדי לא לקרוע אותה ומצאתי בתוכה מכתב, היה לי ברור שהוא כמובן מהארי.
פתחתי אותו והתחלתי לקרוא:

לואי
לולו
יונה סתומה שלי :)
אף פעם לא חשבתי שככה ישתלם לי מעסקה אי פעם בחיי.
אתה היית הסוכריה הממכרת בחיים המרים שלי.
אתה היית השמש בלילה הקר שלי.
אתה היית הכל כשחשבתי שכבר אין כלום.
לימדת אותי המון בחיים, לימדת אותי שלאהוב זה כמו בסרטים וסיפורים, תמיד חשבתי שזה בולשיט שמכניסים לנערות מתבגרות לראש, חשבתי שהפרפרים מפלסטיק והנשיקות מגעילות, חשבתי שאהבה זה רק כדי לרצות את ההורים שלך ולהביא ילדים.
לא באמת חשבתי שאתמכר להרגשה הזו.
כל פעם שאני רואה את העיניים שלך אני נזכר בכמה אהבה היא הדבר הכי מופלא שקיים!
לא סתם זה היה היסוד החמישי באקס פסטיגל ;)
הליטופים שלך באמצע הלילה כשאני ישן, הצחוק המתגלגל שלך כשאני מחליק על הרצפה, הבדיחות הפרטיות של שנינו שאנחנו מתפקעים מצחוק מהן והבנים מביטים בנו מבולבלים.
אלה הרגעים שלא אוותר עליהם בחיים.
חווינו הרבה, לטוב ולרע.  רבנו לא מעט ואתה יודע לעמוד על שלך, זה משהו שאני מעריץ בך.
אבל לואי ויליאם טומלינסון - סטיילס (אני מקווה)
כשאנחנו יחד, אפילו השמיים הם לא הגבול.
יום הולדת שמח אהוב שלי 3>

הייתי מציע שתבדוק מה עוד נמצא במעטפה ;)

דמעות עלו בעיני, זה היה יפייפה, נתתי להן לזלוג על לחיי ברכות, שמעתי את הרכב של הארי חונה בחניה, מה הוא עושה פה כל כך מוקדם? רק 11.

הוא נכנס הביתה וחייך, לאחר שראה אותי עם דמעות חיוכו נמחק, הוא לא שם לב למכתב שבידי.
"לו הכל בסדר?" שאל בדאגה, חייכתי וקפצתי עליו בחיבוק שמהר התחלף לנשיקה ארוכה ואיטית.
"תודה הארי, זו הברכה הכי יפה שיכולתי לבקש" אמרתי עם חיוך, העיניים שלי שרפו מהדמעות.
"לואי, יש עוד הפתעה במעטפה" הוא אמר והוריד את ידיו מכתפי, הסתכלתי עליו מבולבל, לא מבין מה עוד יכול להיות במעטפה, הוצאתי שתי חתיכות נייר עם קימורים מחוספסים בקצה, הבטתי בהן ועיני נפערו וחיוך ענק עלה על פני, הבטתי בהארי שהביט בי בגאווה, "מזל טוב לו, מגיע לך לחגוג" אמר והחזיר את ידיו לכתפיי, נישקתי אותו נשיקה קצרה והבטתי שוב בכרטיסים, התאריך היה להיום. בגלל זה הוא חזר מוקדם.
"היית במשרד שלוש שעות? וחזרת לפה לארוז אני מניח" אמרתי, "כן, היה לי פרויקט קטן לסיים והייתי חופשי ללכת" אמר והתנתק ממני, הוא התחיל להתקדם לעבר המדרגות וירד למרתף.
לפתע שמעתי רעשים ואז משהו נוחת על הרצפה, ושנייה לאחר מכן שמעתי רקיעות רגליים על המדרגות. הוא העלה שתי מזוודות בינוניות והניח אותן מולי, לקחתי את הסגולה ועליתי למעלה.
נכנסתי לחדר שלנו והנחתי את המזוודות על המיטה, הלכתי לכיוון הארון והוצאתי ממנו הרבה סוויטשירטים וג'ינסים, כי יהיה קר כמובן.
"קח גם שתי חליפות" שמעתי את הארי מאחוריי, מעלה את המזוודה שלו גם כן על המיטה.
"למה?" שאלתי בחיוך והתקרבתי אליו. זה אומר שהוא תכנן משהו.
"אתה בטוח שאתה רוצה שאספר לך?" שאל והתקרב אלי גם כן, הוא התנמך טיפה כדי להיות מול הפנים שלי.
"כן! כאילו לא... כאילו..." התחלתי לגמגם והוא צחק והתיישר, טפח לי על הראש, "זאת הפתעה לואי, אבל אני מבטיח שתאהב אותה" אמר ונישק אותי בלחי, אנחנו כמעט 5 שנים ביחד ואני עדיין מסמיק מהנשיקות שלו.
"עכשיו קדימה לארוז" אמר והניף את ידו לאות הזדרזות.
נאנחתי קלות וחזרתי למזוודה שלי, תוך 20 דקות בערך שנינו סיימנו לארוז.
הארי התחיל לשאול אותי אם יש את הכל במזוודות, תמיד הוא היה האחראי מבינינו.
"בגדים ארוכים?"
"צ'אק"
"מכנסיים?"
"צ'אק"
"ערכת רחצה?"
"צ'אק"
"מטען ואוזניות?"
"צ'אק וצ'אק"
"קונדומים?"
"מה?"
"קונדומים, אתה יודע... השקית פלסטיק הזאת ששמים על ה-"
"אני מכיר את הקונספט" קטעתי אותו, "וגמרנו אותם אתמול" הזכרתי לו, הוא הנהן וירד למטה,
לאחר כמה שניות הוא חזר עם שקית סופר פארם.
"קניתי חדשים היום" אמר והכניס את הקופסא למזוודה וסגר אותה.
"אז אנחנו מוכנים?" שאלתי אותו תוך כדי שסגרתי גם את שלי.
"נראה לי שכן, יש לי בתיק את הכרטיסים, הדרכון, דולרים שהמרתי הבוקר מלירות (מזכירה שהם גרים בהולמס צ'אפל - ה.כ) ומסמכים נוספים" הארי מלמל לעצמו.
הנהנתי ולקחתי את המפתחות מהשידה, גורר אחרי את המזוודה הכבדה ויצאתי מהדלת והארי אחרי.
נעלתי את הדלת והורדתי את המזוודה בזהירות במדרגות.
הכנסו אותן לתא המטען של המונית שחיכתה לנו בחוץ שכנראה הארי הזמין והתיישבנו מאחורה.
הנהג התחיל לנסוע ולפני ששמתי לב נרדמתי על הכתף של הארי.
אני נשבע שעברו חמש דקות! ופתאום הארי העיר אותי ואנחנו בשדה כבר, זה היה מהיר. המרחק מהשדה לבית שלנו הוא בכלל 40 דקות, וזה עוד בלי הפקקים כי זה ערב כריסמס.
הודינו לנהג שהוציא את המזוודות מתא המטען והארי שילם לו.
נכנסנו לשדה, עברנו את כל הביקורות הביטחוניות והגענו לדיוטי פרי. (דמיינו את של ישראל כי זה מדהים - ה.כ)
נכנסו אליו והכל היה רועש, חנויות עם אנשים מתרוצצים עם עגלות קניה כדי להספיק כמה שיותר מהר, רעש של מזרקה ענקית באמצע המתחם ומסדרון ענק שמוביל לדוכני האוכל.
"רעב?" הארי שאל והוציא אותי מהטראנס בו הייתי.
"מה? אה כן" עניתי חיוך והוא נישק אותי בראש והתקדם לעבר מסעדה בשם "ארומה" אם אני זוכר נכון, זה היה נראה מקום של סנדוויצ'ים וקפה.
הוא כבר היה רחוק ממני אז סימנתי לו עם הידיים שאני הולך לחנות הגדולה והוא אישר לי עם ידו.
הלכתי לחנות הגדולה, היא הייתה עמוסה בממתקים והמון m&m, כאילו היה ליטרלי מקדש של m&m.
התקדמתי עוד קצת ופתאום היה איזור של מלא סוגי סיגריות ואלכוהול, הוצאתי לשון בגועל והתקדמתי קצת יותר, פתאום ריח חזק מילא את האוויר, הגעתי למחלקת הבשמים. הכל היה במחיר לא רע אז החלטתי לעשות להארי הפתעה ולקחתי בושם ממחלקת הגברים והתקדמתי לקופה, שילמתי עליו והכנסתי לשקית, הקופאית נראתה נחמדה מאוד, היא הייתה ייצוגית ועם חליפה מהודרת.
חייכתי והודיתי לה והתקדמתי עוד קצת, עד שמשהו עצר אותי, מחלקת הקינדר, אני לא חושב שעיני נפערו כל כך חזק אי פעם. (מכניסה את אובססיית הקינדר שלי לסיפור צ'אקקק - ה.כ)
לקחתי בואנו וביצים קטנות והלכתי שוב לקופה, המוכרת גיחכה מעט בנחמדות ולקחה את הכרטיס אשראי מידי, הודיתי לה שוב ויצאתי.
לפתע שמעתי צלצול טלפון מהכיס שלי וראיתי על הצג: 'הארי השניצלון שלי', אני כל פעם מגחך מהשם הזה, הוא קרא לעצמו ככה.
עניתי והוא התחיל

"היי, אתה עדיין בחנות? הגיע האוכל"
"כן בדיוק סיימתי, אפגוש אותך בשולחנות שם"
"סבבה אני תפסתי לנו שולחן" ענה וניתקתי.
התקדמתי לעבר המסדרון שבקצהו היה מתחם שולחנות ענק וחלון שהשקיף על המטוסים נוחתים.
חייכתי מעט ואז ראיתי את הארי, שיערו אסוף לגולגול ועליו המעיל הגדול שלו, היינו כבר ארבע שעות בשדה וכבר התחיל להחשיך, הטיסה שלנו בדיוק בשקיעה. וואו הארי ממש התאמץ שזה יהיה רומנטי.
"היי מה קו-" שאל וקטע את עצמו כשהבחין בשקיות הממותגות של הדיוטי פרי בידי, חייכתי בביישנות והושטתי לו שקית.
"אה, יופי קנית קינדר, אתה אובססיבי ברמות לואי" אמר וצחקק, הייתי מבולבל.
"זו לא השקית הנכונה" מלמלתי לעצמי והושטתי לו את השקית השנייה.
הוא פתח אותה וחיוך התרפס על פניו כשראה קופסא ועליה כתוב 'love potion' (שיקוי אהבה)
עליה מן ציורים קטנים וקימורים בזהב.
הוא הניח את הקופסא חזרה בשקית וקפץ עלי בנשיקה.
"תודה לו, אני באמת מעריך את זה" אמר כשהתנתקנו.
"אין על מה האז, בשבילך הכל" אמרתי וצחקקתי.
לפתע נשמע בכריזה 'נוסעים של טיסה 1278 לניו יורק אנא מתבקשים להגיע לשער B3'
הארי חייך, "זה אנחנו" אמר ושם את הכריכים בתיק והושיט לי את הקפה שלי, הודיתי לו והתקדמנו לשער, היד שלו כרוכה סביב כתפי.
הארי הראה לפקיד את הכרטיסים ונכנסו.
"אני ליד חלון שוטגאן!" אמרתי והרמתי את ידי, הארי צחק מההתנהגות הילדותית שלי ואמר "איפה שבא לך" בחיוך.
"אה ודרך אגב הארושקי, אף על פי שאתה מעצבן אני עדיין אוהב אותך" התגריתי בו, הוא שונא שאני קורא לו הארושקי.
"ואף על פי, בואנו בוי, שאתה מכור לשוקולד אתה עדיין יותר מתוק ממנו, וגם אני אוהב אותך" אמר והניח נשיקה קלילה על שפתיי, הוא אוהב לצחוק על האובססיה שלי לקינדר. 
נכנסנו דרך הדלת כששתי דיילות נחמדות מברכות אותנו ומצביעות לכיוון מקומות הישיבה שלנו.
אני נכנסתי קודם ליד החלון והארי התיישב עלי ידי, חיכיתי במתיחות לראות אם מישהו ישב על ידו אבל אף אחד לא הגיע אז נרגעתי. לפתע המטוס התחיל לזוז וסרטון הדרכה הוקרן על המסכים שיצאו מהתקרה, מהר שמתי את הטלפון על מצב טיסה וסימנתי להארי לעשות את אותו הדבר.
לאחר כמה דקות המטוס החל להאיץ מהירות ולפני ששמתי לב היינו באוויר, הנחתי את ראשי על הכתף של הארי והוא נשק לראשי, ונרדמתי.

~~~~~
מי שמתגעגע לדיוטי פרי שירים יד✋🏻