פקחתי את עיניי שוב, עוד חיזיון.
החדר היה מוכר, האור הבוהק סינוור את עיני, הבטתי שוב בחדר, זה הבית שלנו, אבל...קצת שונה.
הוילונות בצבע בז' במקום לבן, אין ציורים על הקירות...זה הבית שלי כשעברנו לדונקסטר!
התחלתי ללכת בבית, הכל כל כך שונה מאיך שהוא עכשיו.
עצרתי במפתן הדלת כששמעתי קול בכי, הבטתי בדמות שמולי והופתעתי לגלות את עצמי, יושב על הרצפה בוכה.
"הכל באשמתו!!!" שמעתי אותו צורח, "חתיכת אידיוט מזדיין ונצלן!''
דפיקה בדלת נשמעה, הוא קם ופתח אותו, מולו התגלה נייל, וואו הוא ממש צעיר פה.
"מה קרה???" שאל וחיבק אותו, אך הוא לא הצליח להוציא מילה מהפה, רק יבבות כאב.
"אני שונא אותו" קולו אמר בארס,
"אני שונא אותו"
"אני שונא אותו"
"אני שונא אותו!" לפתע צרח וצפצוף צורם אוזניים נשמע, עצמתי את עיניי בכוח ונפלתי על ברכיי.
לפתע הצפצוף הפסיק, פקחתי את עיני, אבל זה לא היה הבית יותר, אלא חדר שחור.
הבטתי סביבי, אך שום דבר, עצמתי את עיניי בתסכול ופקחתי שוב, ושם הוא היה, גופו לבוש בשחור, מכנס ג'ינס שחור וחולצה שחורה, הוא נראה כל כך טוב.
''הארי" קראתי בחיוך רגוע והתחלתי להתקדם לעברו, אך עם כל צעד שלי, דמותו התרחקה.
"למה לואי?" שמעתי בקול רועד, "למה?" שאל שוב באכזבה, הכאב שבי עלה, "ע-על מה אתה מדבר?" שאלתי, "להתראות לואי" שמעתי לבסוף, "לא רגע! חכה!" ניסיתי לומר אך הרגשתי את האדמה תחת רגליי נופלת.
"רק תדע...שאני אוהב אותך, לנצח" קולו הדהד בראשי.
***
נ.מ הארי
"יש משהו חדש?" שאלתי את הרופאה, "גלי המוח שלו קצת השתנו היום וקצב הלב השתנה לכמה רגעים אבל הכל בסדר עכשיו" אמרה בחיוך, נשמתי לרווחה ונכנסתי לחדרו, "היי לואי, בוקר טוב" אמרתי בחיוך ונשקתי למצחו, "מקווה שאתה מרגיש בסדר" אמרתי והחזקתי את ידו, לפתע הרגשתי את ידו זזה מעט, "ה-האר'' אמר בשקט, קמתי בבהלה ורצתי לעבר האחות, "הוא זז!" צעקתי ונכנסתי במהירות לחדר והיא אחרי, היא בדקה את קצב הלב שלו, "הוא עלה מעט, הוא חווה חלום קומה" אמרה בדאגה, ''הכל יהיה בסדר?" שאלתי בדאגה, מאז מה שקרה לפני כמה ימים הוא לא הראה סימן של תזוזה, ולא משנה כמה התפללתי וחיכיתי זה לא קרה.
"הארי קרא לד''ר ג'יילי" אמרה ויצאתי במהירות מהחדר כדי לקרוא לרופאה.
***
"יש לי חדשות טובות" אמרה ד''ר ג'יילי כשיצאה מחדרו של לואי, "לאור סבב בדיקות נוסף גילינו כי לואי נהיה יותר מודע לסביבתו, מה שאומר שהוא אמור להתעורר השבוע'' אמרה בחיוך, ליבי דילג על פעימה ואני לא חושב שאי פעם חייכתי ככה, "אני לא מאמין! אז הכל בסדר איתו?'' שאלתי, "הכל בסדר גמור, הוא רק צריך מנוחה והוא כנראה יתעורר השבוע" אמרה, "תודה לך דוקטור" אמרתי וחיבקתי אותה, "על לא דבר הארי" אמרה וחיבקה אותי חזרה.
נכנסתי במהירות לחדרו של לואי מלא באושר, "אני לא יכול לחכות לו, אתה מתעורר בקרוב! רק בבקשה תתעורר בקרוב, אתה יודע כמה חסר סבלנות אני" גיחכתי,
"כשתתעורר, נלך לאכול גלידה יחד, ונלך לסרט, אולי אפילו נעשה פיקניק-" עצרתי את עצמי כשזה היכה בי, "אה... אתה בטח תרצה לעבור לעבוד בניו יורק...ובכלל נפרדנו...אני-פשוט מאז התאונה שכחתי הכל...הייתי כל כך מרוכז בכך שתתעורר...שלא התעסקתי במה שיהיה אחרי שתתעורר..." אמרתי ודמעות עלו לעיני, "אתה...אין מצב שתסלח לי" אמרתי והבטתי ברצפה, "בתור בן הזוג שלך הייתי צריך לתמוך בך, וברור שהייתי תומך! אבל למה שיקרת לי ולא אמרת לי כלום? אם היית אומר לי הייתי הופך את כל העולם עבורך! הכל באשמת מארק האידיוט הזה...אמרתי לך לא להתקרב אליו! ידעתי שרק צרות הוא יביא..." נאנחתי, "פשוט...פעם הבאה תגיד לי...אתה יודע שהייתי עושה הכל נכון? למה..למה אתה כל כך מפחד ממני?" שאלתי ודמעות עלו לעיני, ידעתי שלא אקבל תשובה לכן היה הרבה יותר פשוט לשאול את זה, כי אני לא רוצה לדעת את התשובה לכך.
"למה לואי?"
"למה?"
אף תשובה, אפילו לא תזוזה קטנה.
כדאי שאלך, הוא צריך זמן לנוח כמו שד''ר ג'יילי אמרה.
"להתראות לואי" אמרתי ועזבתי את ידו באיטיות.
"רק תדע...שאני אוהב אותך, לנצח"
YOU ARE READING
have you met before עונה 2
Humorאז אחרי שזוג היונים שלנו התאהב וחווה מסע ארוך ומדהים מה התכניות שלהם לעתיד? והאם הכל יעבור חלק? כל זאת ועוד... בפרולוג אף פעם לא ימאס לי מזה😌
