have you met before עונה 2

chapter 3 - Louis💙

קמתי בבוקר, פקחתי את עיניי לאט ולאט וראיתי במטושטש מישהו, נבהלתי וצרחתי, דפקתי לדמות אגרוף לפנים וקמתי במהירות.
"אחחח!!!" שמעתי קול צרוד, הבטתי לעבר לא אחר מאשר "הארי? אוי ואבוי לי אני כל כך מצטער!" אמרתי והתקרבתי אליו, הוא צחקק מעט, "לפחות יש לך אינטואיציה טובה" אמר, שיערו הארוך היה משוך לגולגול, והאמת שהתחלתי לאהוב את הסגנון הזה.
"לואי, יש לי הפתעה בשבילך" הארי אמר כמה דקות אחרי שעיסה את אפו הכאוב.
"אואואו מה ההפתעה?" שאלתי בהתרגשות, אני אוהב הפתעות.
"הנה" הארי אמר והוציא את טלפונו מכיסו, הטלפון התחיל לנגן סרטון ובו ראיתי את נייל, במן צורת סלפי כזו, או אני יודע מה זה אומר, הם הכינו לי סרטון ברכות ליום הולדת.
"לואי, אז אתה בן 21, אתה חוקי תודה לאל, סוף סוף אפשר שנלך לברים יחד!
אני מת עליך ומודה כל יום שזכיתי לחבר טוב כמוך, מגיל 6 כשהכרנו בחצר בית הספר, ועד היום, אני אוהב אותך אחי, ומאחל לנו עוד שנים מלאות אושר וחברות"
"מזל טוב לואי!!!" קול נשי נשמע מאחוריי נייל, אמילי, היא התקרבה וחיבקה את נייל מאחור, מסתכלת למצלמה ושולחת נשיקה עם ידה.
הסרטון המשיך וחשף לי עוד שני בנים, אחד עם שיער חום קצר והשני על שיער שחור ארוך מעט.
"לואי! מזל טוב נמוכצ'יק! אנחנו אוהבים אותך מאוד ומצטערים שהיינו צריכים לשקר לך שאנחנו עסוקים כי בן הזוג האידיוט שלך הכריח אותנו!
בכל מקרה אנחנו גאים בך על מי שאתה ועל כמה מדהים אתה!"
איזה כיף לקבל ככה ברכות מחברים שלי.
היו עוד כמה מאמא שלי ואחיותיי, זה היה מצחיק לראות את כולן יושבות בסלון ומחמיאות לי, ותוך כדי פיבי ודייזי רבות אחת עם השנייה, ארני ודוריס יושבים חסרי הבעה ואמא לוטי ופיזי מנסות להתרכז.
הסרטון הזה גם כן נגמר ואז אחד אחר הגיע, הוא חשף לי אדם עם שיער מתולתל עד כתפו, חיוך אידיוטי על פניו, הבטתי בהארי שהיה עם אותו חיוך, גלגלתי את עיניי, מצחקק והתחלתי להקשיב.

"לואי, מה אפשר להגיד עליך כבר? לצערי יותר מדי, אתה בן זוג מדהים, אדם מדהים, אח מדהים, מאהב מדהים... אתה מדהים בהכל.
אני אוהב אותך, אתה הדבר הכי חשוב לי, מהבוקר שאני קם ועד שאני הולך לישון, זרועותיי מלופפות סביב הגוף הקטן והמקסים שלך.
אתה כובש אותי לואי, כל פעם מחדש, אתה מטיל עלי כשפים שלא ניתן לעמוד מולם, החיוך שלך נותן לי כוח, העיניים שלך, אוי העיניים שלך, איפה להתחיל בכלל? האוקיינוס מקנא ביופי שלהן!
אתה הים הכחול שלי, ששוטף את כל הצרות שלי, אני אוהב אותך לואי, אתה פשוט הדבר הכי טוב שקרה בחיים שלי, בטח אני יושב על ידך עכשיו, מובך רצח, אבל לא אכפת לי, אני רציתי שתדע את זה, את האהבה שלי אליך, כזו שאי אפשר להסביר במילים, את הכל.
לואי, יום הולדת שמח שמש שלי.
אני אוהב אותך"

הסרטון נגמר, אבל הדמעות רק התחילו, חיבקתי את הארי חזק, התחלתי לבכות על כתפו, שמח שזה מהתרגשות ולא מעצב, כמו שהיה פעם...
"אהבת?" הארי שאל ברוך, מלטף את שיערי, "אין לך אפילו מושג כמה" אמרתי, לא יכולתי שלא לחייך!
"יופי בייבי, אני שמח שאהבת, עכשיו יאללה להתארגן יש לנו יום ארוך" אמר וקם מהמיטה, אני מת לדעת כבר מה תכנן להיום!
התלבשתי והתארגנתי, הארי ישב בכיסא החדר, מחכה שאסיים.
לאחר כמה דקות הייתי כבר לבוש ומאורגן, הארי הביט בי וחייך כמו אידיוט, "מה?" שאלתי נבוך מעט מהבהייה שלו, "כלום, אתה פשוט יפייפה" אמר ונישק את שפתיי, גלגלתי את עיניי בחיוך להערתו והתחלנו להתקדם לעבר הדלת.

***
"נו קדימה תנסה את זה!" הארי ניסה לשכנע אותי לטעום אבוקדו, גועל! (אני שונאת אותך לואי - ה.כ)
"בחיים לא! זה מגעיל!" צעקתי והעפתי את הצלחת ממני, הוא רק התפקע מצחוק מאחוריי.
בזמן שחיפשתי עם מבטי שולחן פנוי הרגשתי גוף גדול נצמד אלי ונשיקה רטובה מונחת על צווארי, חייכתי לפעולותיו וליטפתי את ראשו.
לפתע מצאתי שולחן פנוי והתחלנו להתקדם לשם כדי לאכול את ארוחת הבוקר.
לקחתי לי שתי ביצים, כמה חתיכות בייקון ולחם, והארי לקח לו פרוסה עם אבוקדו, גבינת שמנת וחביתה.
"בתיאבון" הארי קרא והתחלנו לאכול, הכל היה כל כך טעים!
לבסוף הארי הלך להביא לנו שתי צנצנות עם פירות וקצפת לקינוח, זה היה טעים כל כך.
שמנו את הצלחות במתקן שמוביל למטבח ויצאנו לחקור את המלון, הוא היה יפייפה! הכל היה מוזהב ועטור בקישוטים.
"מה אתה אומר?" הארי שאל בזמן שהבטנו בחנויות המלון, "אה לא נראה כאילו יש משהו שוו-אומייגאד זאת בובת פופ מקורית של סופרמן?!" צעקתי כשהבחנתי בה, היא הייתה ענקית! אני מת לכזו!
"בוא" הארי אמר ומשך את ידי לעבר הכניסה לחנות, קפצתי עליו בנשיקה ענקית ונכנסו פנימה, מחפשים אחר הבובה.
לפתע שמתי לב לילדה קטנה שהחלה לרוץ ברחבי החנות הענקית, היא נראתה בוכה, משהו פה לא בסדר. סימנתי להארי והתחלנו להתקדם לעברה.
"היי הכל בסדר?" שאלתי אותה ברוך, היא משכה באפה והביטה בנו, "איפה אבא שלי?" שאלה, היא איבדה את אבא שלה, והחנות הזו ענקית, נעזור לה.
"איבדת את אבא חמודה?" הארי שאל אותה וליטף את גבה, "כן" היא השיבה והשפילה את מבטה, כמה דמעות החלו לצוץ בעיניה, "היי היי זה בסדר, את איתנו עכשיו נכון? את לא לבד יותר, אל תדאגי, נעזור לך למצוא אותו" אמרתי ומחיתי את דמעותיה, "את יודעת איך קוראים לו?" שאלתי, היא הנידה בראשה, שיט.
"יש לו שיער חום ומשקפיים" אמרה, "איך קוראים לך?" הארי שאל, "ג'ני" הילדה השיבה.
"אוקיי ילדונת, תישארי פה עם לואי ואני אמצא את אביך בסדר?" הארי שאל והיא הנהנה, הוא החל להתקדם מעט עד שנעלם בין המדפים.
ירדתי על ברכיי לעבר ג'ני ומשכתי אותה לחיבוק מנחם, היא נסערת נורא.
מצאתי כמה דרכים להצחיק אותה, נראה כאילו המצב קצת עבר לה, היא רק צחקה מההתנהגות המטומטמת שלי והפסיקה לבכות.
"אתה ממש מצחיק!" הצליחה להשחיל בין כל צחקוקיה, "תודה" השבתי, לפתע היא התקרבה אלי וחיבקה אותי חזק, היא הייתה צריכה את החיבוק הזה, נשקתי לראשה קלות.
הבטתי סביבנו ולפתע ראיתי את הארי מתקדם עם מישהו, שיערו חום והוא היה בעל משקפיים, רגע...
"אין מצב"

~~~~~
לואי והארי עם ילדים זה הדבר הכי מתוק בעולם!!!
כאילו די! אני מדמיינת את לואי מצחיק את ג'ני כמו בdiaries ואני עוד שניה מתמוטטת פה מחמידות!