have you met before עונה 2

chapter 21 - Louis💙

1.4.2021

"נו!!! סעמק!" צעקתו של הארי הדהדה ברחבי החדר במלון, "שתהיה לי בריא אתה כזה לחוץ" צחקתי וניגשתי לעזור לו לסדר את החליפה שלו, "אני ממש לא לחוץ!" אמר מתנשף, "הארי זו כולה החתונה שלנו, ברגע שנגמור עם זה כל הלחץ נגמר" אמרתי ברוגע.

"או כל הלחץ נגמר?! אחרי זה יש ירח דבש ואולי גם ילדים וצריך לדאוג להם לשכר לימוד, אי אפשר לשכוח מהשכר לימוד לואי!" אמר ואחז בחליפה שלי, "אתה חושב יותר מדי הארי, קח הכל באיזי, לכל דבר יש את הזמן שלו" צחקקתי ושחררתי את ידיו מחליפתי והנחתי אותן על החזה שלי.

הוא לקח נשימה עמוקה, "אתה צודק, בוא פשוט נהנה מהיום הכי חשוב בחיינו" נשק לראשי, "כן, ונלמד לקחת פנימה את העובדה שמעכשיו יום הנישואין שלנו הוא האחד באפריל" המשכתי, "כן...אוי ואבוי לי" צחק.

***

"אתם מתחתנים מאתר פאקרס!" נייל צעק וצחק את צחוקו המתגלגל, אני והארי עמדנו בפתח הכנסייה, הוא היה יפייפה, חליפה שחורה עיטרה את גופו החסון, שיערו המתולתל היה מסודר על לתלתל האחרון-"טוב שאתה לא מרייר גם" גיחך, "מ-מה? אויש סתום" רטנתי.

"עוד שעה מתחילה החתונה, למה שלא ניתן להם כמה רגעים לעצמם..." אמילי לחשה ופינתה את שאר הבנים.

"אז..." אמרתי, "אז.." לחש חזרה, שתיקה השתוררה בינינו, על מה זוג שעומד להתחתן אמור לדבר? "טוב אממ... אני אלך לאחיותיי, הן יהרגו אותי אם לא נצטלם בחוץ" גיכחתי והלכתי אחורה, "כן אממ..אני בחדר שלי" הארי אמר והצביע אחורנית, והתקדם לכיוון חדר ההכנה שלו בכנסייה (אני לא יודעת אם יש דבר כזה אבל זרמו - ה.כ)

***

נ.מ הארי

נכנסתי לחדרי, אני לא מבין למה אני כל כך לחוץ לעזאזל! זו כולה חתונה! אני חייב לשתות משהו!

נשענתי על השידה והבטתי במראה שמעליה, ליבי נחת, דפיקה חלושה נשמעה על הדלת, "טוק טוק, אני מקווה שאני לא מפריע" אמר בחיוך מחליא, "מה אתה עושה פה?" שאלתי בכעס, הוא נכנס פנימה והתקרב אלי, "אני רק באתי לחתונה של הבן שלי" אמר רגוע, בעטתי בדלת גורם לה להיסגר בטריקה, אחזתי בחולצתו והצמדתי אותו לקיר, אנקת כאב חלושה נפלטה מפיו, "אתה לא רצוי כאן" נהמתי, "סליחה שלא הבאתי מתנה אגב, אבל אני מבטיח לך שהולך להיות מאוד כיף" לא הבנתי מה זה אומר אבל הייתי עצבני מדי מכדי שיהיה לי אכפת, "תקשיב לי ותקשיב לי טוב רוברט, אתה לא מתקרב אל לואי בחיים שלך! ואני נשבע לך שאם אתה תהיה קצת קרוב אליו אני לא אהסס להרוג אותך! ברור?!" צרחתי, "הבנתי" אמר בחיוך, עזבתי את חולצתו, "עכשיו תעוף לי מהעיניים חתיכת בן זונה" התנשמתי, הוא הרים את ידיו והבעת פניו הייתה כל כך רגועה שזה עיצבן אותי יותר, אני חייב למנוע מלואי לדעת על כך.

***

נ.מ לואי

"רק עוד תמונה אחת לואי בבקשה!" לוטי התחננה, "לוטי אני חייב הפסקה קצת, את מצלמת אותי כבר עשר דקות שלמות!" אמרתי, "טוב אז לפחות תקרא להארי, נצלם אתכם יחד" אמרה בחיוך, "על זה אמרתי ונכנסתי פנימה.

ככל שהתקרבתי לחדרו של הארי נשמעו צעקות מבפנים, התקרבתי יותר ודפקתי על הדלת, אך לא היה מענה, נו בטח מה זה יעזור שתדפוק על הדלת כשיש צעקות לואי? פתחתי את הדלת בשקט והבטתי פנימה, ראיתי את הארי מצמיד גבר לקיר, הוא נראה ממש כועס, בדיוק כשבאתי לשאול מה הוא עושה הוא זז מעט הצידה, פי נסתם וגופי קפא, זה אבא שלי, איך?! מה הוא עושה פה?!, גופי נכנס לפאניקה וסגרתי את הדלת, ראשי החל להסתחרר והרגשתי שאני עומד להתעלף, אני חייב לצאת החוצה, יצאתי דרך דלת צדדית והלכתי לסמטה הקרובה לשם, לקחתי נשימה עמוקה, והוצאתי החוצה, אני חייב לברוח מפה, אני חייב-

***

נ.מ הארי

אחרי שרוברט יצא הלכתי לחפש את לואי, אני חייב לוודא שאף אחד לא ראה את רוברט ויספר ללואי או לבני משפחתו, זה יהיה אסון!

יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון היציאה, בדיוק אחיותיו של לואי נכנסו אבל...בלי לואי.

"בנות איפה לואי?" שאלתי, "הוא היה אמור לקרוא לך..." לוטי אמרה בבלבול, "הוא לא בא אלי בכלל" אמרתי ולחץ תקף אותי, מה אם הוא ראה את רוברט ונלחץ? מה אם רוברט פגע בו? "אני לא מרגיש כל כך טוב" אמרתי והחזקתי במשקוף הדלת, "מה קרה?" שאלה פיזי, "כלום כלום...סתם אני..לא חשוב" נשמתי עמוק, הוצאתי את הטלפון מכיסי והתקשרתי אליו, "שלום, המנוי אליו חייגת אינו-" ניתקתי לפני שההודעה נמשכה, נשימתי נעשתה הדוקה וליבי דהר בחזי, זה החזיר אותי למתי שהוא היה בתאונה, אני מתפלל שכלום לא קרה לו.

"הוא לא זמין אמרתי, גוש חנק את גרוני, לא משנה מה זה יהיה, אני יודע שרוברט קשור לכך, אני הזהרתי אותו, הוא לא השאיר לי שום ברירה, חייו בסכנה עכשיו.