have you met before עונה 2

chapter 20 - Harry💚

*שנה לאחר מכן*

"לואי אתה מוכן לרדת בבקשה?" קראתי לו מלמטה, רטינה ישנונית הדהדה במדרגות ויצור קטן ירד ממנו, עיניו הכחולות סגורות מעט וגופו עטוף בחלוק חמים.

"בוקר טוב מאמי" לחש ונשק לשפתיי, "איך ישנת?" שאלתי, "אחלה-" קטע את עצמו כשהביט בשולחן שהיה מלא באוכל האהוב עליו, חיוך נמרח על פני ונצמדתי אל גופו, "מה...פשר הדבר זה?" שאל וסימן עם ידו על השולחן, "סתם חשבתי לפנק אותך" משכתי בכתפיי, "אממ...איך אני אגיד את זה..." לחש, "אתה מדהים!" צעק וקפץ עלי, כרך את רגליו סביב מותניי והצמיד את פניו לצווארי, "בכיף" צחקתי, "אין לך מושג כמה הייתה לי דודא לזה אתמול, אתה קורא מחשבות הארולד?" שאל בחיוך, "אולי" קרצתי, "עכשיו בוא נשב לאכול, יש לנו יום ארוך לפנינו".

***

"קריאה אחרונה לטיסה 312 לאנגליה, הנוסעים מתבקשים להתקדם לכניסה" כריזה נשמעה ברחבי הטרמינל, "זה אנחנו" אמרתי והלכנו יחד לכיוון הכניסה למטוס.

"אתה בטוח שלא תפחד שוב מההמראה?" שאלתי את לואי, "מה פתאום! טסתי כל כך הרבה פעמים מאז אותה תקרית אני אהיה בסדר" אמר, גיחכתי בזמן שהמשכנו ללכת, "מה היה פשר הגיחוך הזה?" הרים גבה, "כלום" אמרתי בחיוך, "לא לא אני רוצה לדעת" אמר ונעצר באמצע מתחם הכניסה, "צחקתי לואי" התחלתי לצחוק, "לך תזדיין" לחש.

התיישבנו במקומנו במטוס, סרטון ההדרכה החל לרוץ על המסכים הקטנים, נתתי מבט חטוף בלואי, שהיה מכונס בעצמו מעט, "גיבור בתחת שלי" מלמלתי והצמדתי אותו לחיקי, "תסתום" לחש, "ותודה".

המטוס החל להאיץ עד שהיינו בשיפוע, "נגמר" אמרתי ברוגע, "הארי אדוארד סטיילס, מתי תפסיק לדבר אלי כמו ילד בן שלוש?" שאל בכעס, משכתי בכתפיי והוא גלגל את עיניו, "אנחנו בדרך הביתה סוף סוף" אמרתי והבטתי דרך החלון, "כן, אני כבר מת לספר לכולם הכל" אמר בהתלהבות, "גם אני, בחיים שלי לא ראיתי נופים כאלו יפים" אמרתי, "וכמות ההצגות של ברודווי שראינו", "כן, תקועים לי שירים בראש עכשיו בגללך!" לחשתי והוא צחקק, "זה עבר מהר..."אמר ונשען כנגד החלון, "כן..." אמרתי בשקט וליטפתי את ידו, זה היה דבר קשוח, במשך שנה שלמה שאנחנו היינו מסביב לשעון, וכן אמנם טסנו לבקר את המשפחה כמה וכמה פעמים...אבל זה לא הרגיש אותו דבר, אני מתגעגע לכולם, ואני יודע גם כמה כל הסיפור הזה היה קשה ללואי, אפילו מצאתי אותו בוכה פעם אחת, אבל תמיד הייתי לצידו ותמכתי בו, הריחוק הזה לא עשה טוב לאף אחד ובאמת טוב שהוא נגמר...אבל מנגד, היו לנו חוויות בלתי נשכחות, כאלו שנספר גם לדורות הבאים, זה היה משוגע!

אני רק מחכה שננחת ונחזור לחיים הרגילים שלנו-פאק המיטה! אני מאוד מקווה בשבילם שהיא עדיין בשלמותה!

***

"אנחנו בבית! אנחנו בבית! אנחנו בבית!" לואי צעק ברחבי השדה, אנשים השתיקו אותו, "סליחה" לחש ואני צחקתי, עד שזה התחלף לאנקת כאב קלה כשהכניס לי מרפק לצלעות, "הלו וויליאם, תיזהר או שאגרום לך לצעוק יותר חזק" אמרתי, "אה כן? איך בדיוק?" שאל, הבטתי אליו בחיוך מתחכם, לפני ששלחתי את ידי וצבטתי את ישבנו בגסות, "הארי!" צעק והתרחק, "אתה דפוק בשכל!" לחש והתקרב אלי חזרה, "וזה רק ההתחלה" קרצתי, "אתה רומז משהו סטיילס?" שאל, לא עניתי ורק המשכתי ללכת בחיוך.

"הנה זה הם!" צעקה נשמעה ואז ראינו חבורה של מטומטמים רצים לכיוונינו, "אתם פאקינג חזרתם!" אמילי רצה אחריהם וקפצה עלינו בחיוך, מאחוריהם ראיתי את ג'יי וההורים שלי ואחותי עומדים מאחורה בחיוך.

"היי חבר'ה" אמרתי כשהם ניגשו לחיבוק, "היי חבר'ה?! זה מה שיש לך להגיד אחרי שנה?" נייל שאל בחיוך, "זה לא כאילו לא ראיתם אותנו כל השנה" אמרתי, "אז זה הרגיש ככה!" הוא המשיך, חייכתי וחיבקתי אותו, זה היה כל כך כיף לראות את כולם.

"בואו נחזור הביתה, יש לנו כל כך הרבה דברים לספר לכם" אמרתי וכולם הנהנו והתקדמנו לעבר המשפחות שלי ושל לואי.

"אגב, מה עם המיטה שלנו?" שאלתי את ליאם, "אממ...כמה היא עלתה?" ליאם שאל ובלע את רוקו, "לא-אל תגידו לי ש-" "אז לא נאמר לך" ליאם אמר במהירות, "כמה חזק אתם עושים את זה למען השם?" שאלתי קצת בחוזקה, מה שגרם לזאין להסתובב לכיווננו ולדפוק את ידו על מצחו.

***

"אוקיי, אז מאיפה מתחילים?" לואי שאל, "אז אחרי שנחתנו לפני שנה כבר נסענו לביתנו והנחנו הכל שם, אבל את זה כבר סיפרנו בחג ההודיה, ואז היינו גם המון בטיימס סקוור- אה זה אמרנו לכם בכריסמס, או! אבל היינו ב- אה לא משנה-" "יש לכם משהו חדש כבר?!" נייל התפרץ, "אה כן! אממ...הארי לקח אותי להופעה של הלהקה האהובה עלינו ואז הוא הציע לי נישואים-" "הוא מה??!!" כולם צעקו, "מה מה?" שאלתי, "מה אמרתם?" זאין שאל, "לגבי כריסמס?" שאלתי, "לא!" רטנו יחד, "אז...לגבי ההופעה?" לואי שאל, "לגבי ההצעה מטומטמים!" אמילי צעקה, "אה! כן תראו" לואי אמר והושיט את ידו לכיוונם, חושף טבעת שעטרה את קמיצתו.

"ואתם לא סיפרתם לנו?!" ג'יי צעקה, "איך לא התייעצת איתי הארי?" אמא שלי צעקה אחריה, אני ולואי משכנו בכתפינו, "זה פשוט...קרה" אמרתי, "כן.." לואי אמר.

"תספרו לנו הכל!" ג'מה אמרה, "אוקיי, אז הזמנתי כרטיסים להופעה של גאנז אנד רוזס, ואז הייתי כזה 'היי למה שלא אקנה טבעת ואציע לו?' ואז קניתי והצעתי והוא אמר כן ומפה לשם אנחנו מתחתנים עוד חודשיים" אמרתי, שקט שרר בבית, "עוד חודשיים ולא סיפרתם?!" ליאם צעק, "אפשר כבר להפסיק לצעוק בבית הזה?!" צעקתי.

"אז כן, אנחנו מתחתנים באחד באפריל" אמרתי, "ברצינות?" נייל רטן, "מה...זה התאריך היחיד שהיה פנוי...".

~~~~~

מוזמנים להודות לחברה הכי טובה שלי לגבי התאריך של יום החתונה ;)

אגב הצעת הנישואים, החלטתי לא לתאר את ההצעה יותר מדי כדי שאתם תוכלו לדמיין בעצמכם 3>