have you met before עונה 2

chapter 4 - Harry💚

חיפשתי בין כל המחלקות, "שיער חום ומשקפיים..." מלמלתי לעצמי בזמן שהבאתי סביב, מחפש את האב שאיבד את בתו.
לפתע ראיתי אדם שעונה לתיאור הזה שנראה בן 30 בערך, הוא היה נראה מבוהל ללחוץ, בינגו.
"סלו לי? ראית אולי את הבת שלי? היא עם שיער בלונדי-" "וקוראים לה ג'ני? כן היא איתנו" קטעתי אותו בחיוך, הבעת הקלה נראתה על פניו והתחלנו להתקדם לעבר איפה שלואי וג'ני נמצאים.
הבטתי בלואי, הוא חיבק אותה, זה גרם לליבי לפעום בחוזקה ולפרפרים לרחף בבטני, הוא התנהג כמו אבא, וזה נתן לי נחת.
לואי הביט בנו, ואז בבחור, מבטו היה מופתע ושמח.
"אין מצב" מלמל וקם, מתקדם לעברו, הבטתי בבחור ונראה שהייתה לו את אותה ההבעה לגבי לואי.
ג'ני קמה והחלה לרוץ לעברו, "אבא!" היא קראה וחיבקה את ברכיו.
"מה קורה?" לואי שאל אותו, "בסדר גמור", איך אתה?" שאל, "בסדר, כרגיל" השיב. זה היה נראה כמו שיחת חולין, והם אפילו לא שמו לב אלי.
כחכחתי בגרוני, מבטם של שניהם הופנו לעברי,
"או, הארי תכיר זה מארק, הוא חבר טוב שלי מהלימודים אבל סיים לפני" הסביר, "או נחמד, איך זה שאף פעם לא שמעתי עליך?" שאלתי מבולבל, אם לואי היה חבר כזה טוב שלו אז אני מופתע שלא שמעתי עליו.
"לא יצא לי לספר" לואי אמר מובך מעט, "אוקיי, אז אני הארי, בן הזוג של הפצפון פה על ידי" אמרתי והצבעתי על לואי, הבעיטה ברגל לא איחרה לבוא.
"אבא הם אלו שעזרו לי למצוא אותך" ג'ני אמרה ומשכה בחולצתו של מארק כדי לקבל תשומת לב.
"או זה נהדר יפה שלי" השיב וליטף את שיערה.
"אז מה אתה עושה פה? ואיך אתה וליסה?" לואי שאל כדי לשבור את השתיקה.
"התגרשנו לצערי, כשעברנו לפה היא הייתה בחודש חמישי עם ג'ני, ואז גידלנו אותה פה, טלפני איזה שנה התגרשנו כי הבנתי שאני גיי" הסביר, "וואו...סליחה" לואי השיב, "זה בסדר, לא ידעת" מארק אמר כדי לבטל את מבוכתו של לואי.
גלגלתי את עיניי בסתר, יש לנו עוד יום ארוך! שאני אשמח לא לבזבז על שיחות חולין של עורכי דין. (וואי איזה קנאי באמא שלי - ה.כ)
"אני מצטער שאני מפריע לשיחה המאוד מעניינת הזו, אבל לואי? יש לנו יום די ארוך" אמרתי בניסיון להוציא אותנו משם.
"או כן סליחה, זה היה מאוד נחמד לפגוש אותך מארק"
"או התענוג כולו שלי, אגב לואי אשמח להיפגש איתך, אני חושב שיש לי דרך לגרום לך לקבל אחלה עבודה במשפטים" מארק אמר לו, איזה חנפן אלוהיםםםם.
"או כן בכיף" לואי השיב, "הנה המספר שלי" מארק אמר והושיט ללואי כרטיס ביקור, גלגלתי את עיניי.
לואי לקח את הכרטיס הודה לו בהנהון והתחלנו להתקדם.

"וואו איזה כיף! המון זמן שלא ראיתי אותו!" לואי אמר בחיוך בזמן שהלך על ידי, מנסה להדביק בקצב המהיר שלי.
"כן, ואיזה כיף שאתה לא הולך לפגישה הזו" אמרתי בחיוך ציני, הוא כל כך תמים! ראיתי את המבט שהיה לו, טוב שהוא גם לא קפץ על לואי.
"מה? למה?" לואי שאל בבלבול, "בגלל שהוא מנסה להתחיל איתך! לואי זה היה יותר שקוף ממים! הוא עוד שנייה קפץ עליך!" ניסיתי להכניס קצת היגיון לראשו.
"אתה סתם מגזים!" לואי אמר בהינף יד, ואני יודע שאני לא, הוא באמת היה כל כך ברור! לפעמים התמימות של לואי....
"חוץ מזה, אתה לא סומך עלי?" אמר בזמן שליפף את זרועותיו סביב הצוואר שלי, "ברור שעליך אני סומך! אבל עליו לא..." ניסיתי להסביר.
"הארי אני אך ורק שלך" אמר וטפח על קצה אפי עם כל מילה, "ואף אחד לא יכול לשנות את זה" ובאותו רגע הטחתי את שפתיי על שלו, התנשקנו ארוכות, לא רציתי להפסיק לטעום אותו.
"טוב, עכשיו אחרי שקיבלתי את הקינוח שלי, הגיע הזמן שנלך" אמרתי והתחלתי להתקדם.
"לאן אנחנו הולכים?" שאל, "לטיימס סקוור, שמעתי שיש שם איזו חנות נינטנדו שבן הזוג שלי מאוד אוהב, חשבתי ללכת לקנות לו משהו, רוצה להצטרף אלי?" שאלתי במשיכת כתפיים, חיוך ענק התפרס על פניו והוא שוב נישק אותי, "וואו אם זה מה שצריך כדי לקבל ממך נשיקה אני עוד אקנה לך את כל החנות!" אמרתי, הוא נתן לי מכה קטנה בכתף וצחקק לעצמו.
"אני אוהב אותך אידיוט אחד" אמר וליפפתי את זרועי סביב כתפו,
"אני יותר" אמרתי ונשקתי לראשו.

"בלתי אפשרי"

~~~~~
היי סורי שלא העליתי פרק לסיפור הזה הרבה זמן, שיניתי בו כמה דברים, וחוץ מזה...

בא      לי      ניו     יורקקקק

אוף איתך קורונה.