have you met before עונה 2

chapter 13 - Louis💙

פקחתי את עיניי, חדר לבן נגלה מולי, לא היה בו רעש אך גם לא שקט, הוא היה ריק מהכל, חוץ ממני.
"היי!" צעקתי, אך קולי לא נשמע, נגעתי בגרוני, ואז כאב חד פגע בו.
נשמתי עמוק, הבטתי סביב, אבל עם כל סיבוב, הכל היה נראה אותו דבר.
"אני מקווה שאתה יודע שאני אוהב אותך" קול צרוד נשמע, יד ימין שלי התעטפה בחום נעים, "אני אוהב אותך" נשמע שוב, דמעות זלגו מעיניי, קולו של הארי!
"גם אני אוהב אותך" אמרתי ללא קול, "הכי בעולם" אמרתי ועצמתי את את עיניי בחיוך.

פקחתי אותן שוב, אך החדר היה שחור, אפל, חשוך.
הלב שלי החל להאיץ, נשימתי נעתקה בגרוני ונפלתי על ברכיי, משתנק.
"התגעגעת אלי?" קול עמוק נשמע, זיהיתי אותו בין רגע, "לא...לא!" צעקתי, אך אף אחד לא שמע.
"או בבקשה, אתה יודע שאתה מתגעגע אלי" הקול נשמע שוב וצעדים מתחזקים נשמעו, הבטתי קדימה, שם הוא היה, לבוש באפוד כתום, שיערו אפור, וחיוך מרושע על פניו.
"אני שונא אותך!" צעקתי, אך הפעם שמעתי את עצמי ונבהלתי, קמתי על רגליי ועמדתי מולו, "אחרי כל מה שעשית לנו! למה שאי פעם אסלח לך?!" צעקתי שוב עד שהאוויר יצא מריאותיי, עיניו הכחולות והאפלות מביטות בי, הוא התקרב אלי, פניו מול שלי, "אני לא מצטער" לחש בארס, הכעס זרם בעורקיי, לקחתי את כל כוחי ודחפתי אותו, אך הוא נהפך לאבק בין רגע וחזר מאחוריי, "אתה חתיכת אפס, חסר מעוף, חסר תועלת, אתה לא מי שגידלתי, אתה אכזבה" אמר לבסוף, הדמעות חנקו את גרוני, "אני לא מאמין" פלטתי ללא קול, "אתה אכזבה!" קולו צעק, אך דמותו לא נראתה, "אתה פגוט!" שוב קולו נשמע,
"אתה מיותר!"
"אתה טעות!"
"לא מגיע לך לחיות!"
נשמתי עמוק,
"אני לא מאמין שקראתי לך אבא כל השנים האלו" אמרתי בלחש וניגבתי את הדמעות, מתיישב על הרצפה עם ברכיים מקופלות בוכה, יודע...שאף אחד לא שומע אותי.

נ.מ הארי
"הארי, אנחנו מבקשים שתצא מהחדר, יש לנו כמה בדיקות לבצע" האחות אמרה בחיוך, הנהנתי ועזבתי את ידו של לואי, יוצא מהחדר.
האחות נכנסה והתיישבתי על הכיסאות שעל יד חדרו, לפתע צעקות נשמעו ממנו, קמתי בבהלה מהכיסא והתפרצתי לחדר, האחות הלחוצה יצאה במהירות מהחדר כדי לקרוא לעוד רופאים, הבטתי במוניטור לב של לואי שהשתגע, עלה וירד במהירות, בלי לחשוב יותר מדי חיבקתי את לואי בעדינות, גופו נרגע מעט, הבטתי שוב במוניטור, הוא חזר להיות כרגיל, שמתי לב לדמעות שבעיניו, "אני שווה משהו בכלל?" נשמעה לחישה כאובה, ליבי נחת ודמי קפא בעורקיי, "ברור שאתה שווה משהו לואי, אתה שווה לי את כל העולם" לחשתי ונישקתי את לחיו, "אני אוהב אותך" לחשתי שוב.
הרופאים נכנסו והחלו לבדוק את לואי, אך רק הבטתי מהצד, האחות סימנה לי עם עיניה לצאת והסתובבתי לדלת, יוצא ממנה שוב.
הלכתי אל עבר כולם, שחזרו מהאוכל, ראיתי את נייל הולך לאט לפניו אדומות, בלי לחשוב יותר מדי זינקתי עליו בחיבוק, הוא התייפח בין ידי והרגשתי את חולצתי מתרטבת מעט, "החבר הכי טוב שלי..." לחש כמעט ללא קול, "אני יודע" אמרתי, "הוא יותר טוב עכשיו" אמרתי ומחיתי את דמעותיו, "א-אני מקווה" אמר ומשך באפו, חייכתי אליו בניחום, "איך יצא מצב שנייל ג'יימס הורן בכה אחרי אוכל?" שאלתי בצחוק והוא צחק את צחוקו המתגלגל וזה חימם לי את הלב שעודדתי אותו, "אידיוט" סינן, "תודה שדאגת לו" אמר וגירד את אפו, "ברור, הוא הדבר שהכי חשוב לי בעולם" אמרתי, הוא הדבר הכי חשוב בעולם כולו.

"גברת טומלינסון ומר סטיילס, תוכלו להיכנס רגע?" אמרה האחות מאחורינו, הבטתי בג'ואנה שמירה לחדר ומיהרתי אחריה, דבר ראשון הבטתי במוניטור לב והוא היה בסדר, אז נשמתי לרווחה.
"הוא בסדר? הכל בסדר?" ג'ואנה שאלה בלחץ, הנחתי את ידי על כתפה, "הוא בסדר גמור, רק יש לנו כמה שאלות על מצבו הבריאותי והנפשי ואני מאמינה שאתם תוכלו לענות עליהם" אמרה בחיוך ולקחה את הפנקס שלה.
"האם תזונתו בריאה?'' שאלה
ג'ואנה הביטה בי בשאלה ועניתי, "לא בריאה אך גם לא מזיקה" אמרתי במשיכת כתפיים, האחות הביטה בי לכמה שניות ואז הרימה את גבותייה והמשיכה, "איך שעות השינה שלו?" שאלה,
"או שהוא ישן כל היום או שארבע לפנות בוקר הוא נזכר במשהו שקרה לו בכיתה ב' ולא מפסיק לחפור לי על זה" אמרתי בגלגול עיניים וג'ואנה גיחכה, "תקרית המאה שקל?" שאלה, "כן!'' השבתי, האחות כחכחה בגרונה ושנינו השתתקנו, "אוקיי, האם ידוע על טראומות עבר?" שאלה וליבי נחת, ג'ואנה השפילה את מבטה ומשכה באפה, הבטתי באחות ואז השפלתי את מבטי, "אב מתעלל" אמרתי בשקט, היא הנהנה ורשמה את זה בפנקס, "אוקיי, אז מה שקרה מקודם היה פוסט טראומה בזמן קומה, לרוב כשאנשים אינם יכולים להגיב לסיטואציות אז המוח שלהם יותר סיטואציה משלה, אמנם היא לא אמיתית אך היא מרגישה כך, אם הטראומה הזו היא חלק משמעותי מחייו אז כנראה שזו הייתה היא" אמרה, הנהנתי ואז היא פנתה אלי, "הארי, ללואי הייתה תגובה מסוימת?" שאלה, "כן, הוא שאל אם...הוא שווה משהו" אמרתי, ג'ואנה התייפחה בשקט וליטפתי את גבה, "הבנתי, יכול להיות שזו הייתה תגובתו לאביו" אמרה ופנתה ללואי והחזיקה את כף ידו, "הוא מעט מזיע עכשיו, תדאגו לתת לו חום ואהבה שירגיעו אותו בסדר?" שאלה, הנהנו, היא הנהנה חזרה ויצאה מהחדר.
"או לואי שלי" ג'ואנה אמרה עם דמעות וליטפה את פניו של לואי, בלעתי את הרוק שצרב בגרוני ולקחתי החלטה, קמתי מכיסאי ונישקתי את ראשה של ג'ואנה, שמתי עלי את התיק שלי והתקדמתי לעבר הדלת, "לאן אתה הולך?" שאלה ג'ואנה, "לסגור חשבון שהיה צריך להיסגר ממזמן" אמרתי בארס ויצאתי מהחדר.

~~~~~
לאן אתם חושבים שהארי הלך?
אגב אם הכיתוב עקום זה אומר חיזיון או חלום.