"שלום, את מי באת לבקר?" שאל הסוהר הגבוה, "רוברט טומלינסון" השבתי בקרירות, הוא הנהן והלך מן הדלפק, "היי טומלינסון! יש פה מישהו שבא לבקר אותך" צעק אל תוך התא ופתח אותו, משם יצא אדם עם שיער אפור לבוש באפוד כתום ודי צמרר אותי העובדה שעיניו דומות לשל לואי.
התיישבתי בשולחן והנחתי את תיקי לצידי, הוא התיישב מולי, "מי אתה?" שאל בזלזול, "הארי סטיילס, בן הזוג של הבן שלך, אם אפשר עדיין לקרוא לו ככה" אמרתי והבטתי בעיניו הכחולות, "הוא עדיין בזה?!" צעק והטיח אגרוף על השולחן, כאב לי לחשוב שאגרוף כזה נחת פעם על גופו של לואי.
"אני לא מאמין שאני הבאתי כזו טעות לעולם" ירק בארס, דמי רתח בעורקיי וליבי התכווץ, "מה אמרת?" סיננתי בשקט, "אתה שמעת אותי" אמר והתרווח על כיסאו, "יש לך מזל שיש פה סוהר" אמרתי והבטתי בעיניו, אך הוא לא התייחס להערתי, "מה שלומו בבית החולים?" שאל, קפאתי במקומי, "א-איך אתה יודע?" שאלתי, "יכול להיות שקצת הייתי קשור לרכב שפגע בו, יותר נכון למי שנהג בו" אמר בחיוך, פי פעור ועיניי פקוחות לרווחה בזעזוע, "מה לעזאזל?!" צעקתי, "למה עשית דבר כזה?!" צעקתי שוב, "בגללו אני בכלא הארור הזה! תכננתי לפגוע ברגע שנכנסתי לפה אבל לקח לי קצת זמן לפתח פה קשרים, אבל אז שכבר היה לי את הפתרון, אתה היית דבוק אליו כמו חתיכת מסטיק! אז חיפשתי את הרגע המושלם, ואז מי ששלחתי סיפר לי שבדיוק נפרדתם, אז כשהבנתי שאין לו אף אחד, החלטתי כי זה הרגע, אמרתי למי ששלחתי להיכנס ברכבו ולהרוג אותו, אם כי אני מבין שזה לא צלח" אמר בחיוך, לקח לי כמה שניות לקלוט את זה, שהוא פאקינג ניסה להרוג את לואי! "אתה חתיכת מפלצת!" צרחתי עם כל האוויר שהיה בריאותיי, "הביקורים הסתיימו'' צעק הסוהר, התקרבתי אל פניו,
"אתה עוד תשלם על זה"
***
נכנסתי הביתה כדי להביא ללואי בגדים להחלפה, ידיי רעדו והכעס השתלט עלי, עליתי למעלה במהירות ונכנסתי לחדר, אני לא מאמין שאני עושה את זה! אבל אני צריך יותר מאי פעם.
פתחתי את המגירה שעל יד הצד שלי במיטה והבטתי בקופסא הכתומה עם כדורי ההרגעה שלי, "אתה לא צריך את זה, מאז לואי לא השתמשת-" "אבל לואי לא פה!" קטעתי את הקול שבראשי, "הוא לא שלי יותר!" צעקתי והתיישבתי על המיטה, "הוא...יכל למות" אמרתי והתשנפתי, "הוא ניסה להרוג אותו!!!" צרחתי וזרקתי את הקופסא על הקיר וכל הכדורים התפזרו על הרצפה.
התיישבתי על המיטה שוב, ליבי פועם בחוזקה, פי פתוח ואוויר קר יוצא ממנו, "הכל באשמתי" אמרתי ודמעות חנקו את גרוני, "אם-אם לא הייתי נפרד ממנו...זה לא היה קורה" אמרתי ובלעתי את הרוק שצרב,
"למה הכל חייב להסתבך?"
***
נכנסתי לבית החולים עם התיק, לקחתי כדור בכל זאת ושמתי את הקופסא בתיק, אני יודע שלא אשרוד בלי זה.
התקדמתי לעבר חדרו של לואי אך עצרתי מעבר לדלת כששמעתי קול, פיבי ודייזי, אוי לא מה הן עושות פה? בגיל הזה לראות את אח שלהן ככה?
"תראה לואי קיבלתי תעודת הצטיינות באנגלית" אמרה דייזי בגאווה, "ואני במדעים!" הצטרפה אליה פיבי.
"היי בנות" אמרתי בחיוך כשנכנסתי לחדר, "היי" אמרו שתיהן בתיאום ונופפו אלי, "אולי תלכו ללוטי? שמעתי שהיא קנתה לכן הפתעות" אמרתי כשהתכופפתי לגובה שלהן, "אבל אנחנו רוצות להישאר עם לואי ולספר לו דברים" פיבי אמרה בתמימות, נשבר לי הלב באותו הרגע, "טוב, תישארו פה וכבר אחזור בסדר?" שאלתי, שתיהן הנהנו בחיוך, נשקתי לראשיהן ויצאתי.
אני עדיין מבועת ממה שגיליתי, השאלה היא האם לספר על כך ללואי או לא...לא אין מצב זה ישבור אותו סופית! אם הוא יגלה שרוברט אחראי לתאונה הוא...אני אפילו לא רוצה לדמיין מה יקרה...
התיישבתי על הספסל שעל יד חדרו של לואי והייתי עסוק במחשבות, לפתע ג'יי התיישבה על ידי, "היי הארי" היא אמרה בקולה החם, "היי" השבתי ללא טון, "הכל בסדר? אתה נראה מתוח ולחוץ" אמרה ועיקמה את ראשה, "אם קרה משהו אתה יכול לספר לי, אתה יודע את זה נכון?" שאלה והניחה את ידה על רגלי, "בטח, את תמיד עוזרת עם הכל ג'יי" אמרתי בחיוך, "אבל לא בטוח שתוכלי לעזור בזה..." מלמלתי, "מה קרה?" הביטה בי בחשדנות, "א-אני מעדיף שלא להגיד, זה לא פרט חשוב" אמרתי ובלעתי את הרוק, "או..זה משהו בינך לבין לואי?" הרימה את גבותייה, "לא לא, זה לא משהו רומנטי לפחות, ה-הכל בסדר, באמת" אמרתי ונשמתי עמוק, והגמגומים ממש עוזרים לי באמת! "אוקיי, אבל אם תרגיש בנוח לספר, תדע שתמיד אקשיב" אמרה וקמה מכיסאה והתקדמה לחדרו של לואי, שלחתי לה חיוך לאישור והיא נכנסה.
פיבי ודייזי יצאו מחדרו של לואי וכל אחת התיישבה מצד שני שלי ונשענה עלי, "הארי" קראה לי דייזי, "כן מתוקה?" השבתי לה, "הבטחת..לנו..הפתעה..." אמרה פיבי תוך כדי פיהוק, ולפני ששמתי לב, שתיהן נרדמו עלי, "תישנו קצת" אמרתי וליטפתי את ידיהן, עצמתי את עיניי ונרדמתי יחד איתן.
"הכל יהיה בסדר" חזרתי על כך בראשי,
"אנחנו נהיה בסדר"
~~~~~
פרק חסר פואנטה ודי משעמם אחרי הפסקה של חודש!!!
אני ממש מצטערת על כך שחיכיתם כל כך הרבה, כל יוני הייתי עסוקה ואחרי זה הייתי ממש לא בראש של לכתוב כי המצב הנפשי שלי לא מי יודע מה, אבל הרבה באמת ביקשו אז עשיתי את המאמץ שיכולתי וכתבתי לכם פרק ❤️
אוהבת אתכם כל כך והאהבה שלכם חשובה לי 😘
שבוע טוב לכולנו וסליחה על ההמתנה הארוכה.
𝒘𝒆'𝒍𝒍 𝒃𝒆 𝒂𝒍𝒓𝒊𝒈𝒉𝒕💗
YOU ARE READING
have you met before עונה 2
Humorאז אחרי שזוג היונים שלנו התאהב וחווה מסע ארוך ומדהים מה התכניות שלהם לעתיד? והאם הכל יעבור חלק? כל זאת ועוד... בפרולוג אף פעם לא ימאס לי מזה😌
