have you met before עונה 2

chapter 19 - Louis💙

"הלו? שלום הגעתי לבלונסטייל?" אמרתי לטלפון, "אני אשמח לבצע הזמנה של בלוני ענק בצורת 23", אמרתי וכתבתי על דף כל מיני דברים, יום ההולדת של הארי היום ומחר אנחנו טסים, הכל פה כבר כמעט ארוז לכן אנחנו חוגגים אצל נייל ואמילי, שהתנדבה להכין את העוגה.
"כן שלחתי לכם את הכתובת, תודה רבה" אמרתי וניתקתי.
"בוקר טוב" שמעתי קול צרוד שהגיע מן המדרגות, מהר החבאתי את הרשימה בכיס והתנהגתי כרגיל, "בוקר אור ילד יום הולדת, ישנת טוב?" שאלתי בחיוך, "סבבה כזה, הייתי ישן יותר טוב לולא יצור קטן בגובה 1.70 לא היה נצמד אלי מאחור" אמר וגלגל עיניים עם חיוך, ''היי שנינו יודעים שאתה אוהב את זה" קרצתי, הוא גיחך וניגש למטבח להכין קפה, "מה אתה עושה ער ב...7:10 בבוקר? אתה לא קם לפני 7:40" אמר, "בגלל שאנחנו טסים אז עושים לי מסיבת פרידה, עוד שעה אני הולך" אמרתי, זה שקר, אני ער כי אני רק הולך לחתום על טפסי הפיטורים לשנה, ואז לסחרור של תכנון יום הולדת.
"יפה מצידם" הארי אמר תוך כדי שהוסיף מים חמים לכוס ולאחר מכן חלב.
"גם אני הולך לעבודה היום, לא סיפרתי לך אבל אתמול דיברתי בטלפון עם הבוס שלי והוא אמר לי שיש לחברה שלנו משרדים ברחבי העולם, בין כה גם ניו יורק, אז היום הוא מסדר לי עבודה במשרד שם" אמר בחיוך, "הארי זה מעולה!'' קמתי ונישקתי את שפתיו, "דווקא לא רע שינוי כזה" משך בכתפיו, "אחח אנחנו נעשה חיים בניו יורק" אמרתי והשענתי את ידי על כתפיו.

***

"הלו? נייל? משהו כבר הגיע לבית שלכם?" שאלתי בטלפון.

"כן, הבלונים, הפרחים, השלט הענק, והעוגה של אמילי מוכנה במקרר" אמר בטלפון.

"יופי, אני והארי בדרך לשם"

אמנם הארי השקיע המון ביום ההולדת שלי אבל הוא לא מת על הפתעות... נו טוב הוא יצטרך להתמודד.

"הארי? אני צריך שתבוא רגע" קראתי, הוא ירד במדרגות כשקופסת אריזה בינונית בין ידיו, הוא הניח אותה על הרצפה, "כן לואי?" שאל, "נייל הרגע התקשר, הוא אמר שיש לו כמה דברים שהשארנו אצלו, ובגלל שאנחנו טסים ולא נשתמש בהם הוא רוצה שנלך לקחת אותם" אמרתי, אין לכם מושג כמה זמן לקח לי לחשוב על תירוץ שכזה, "כן אין בעיה" משך בכתפיו ולקח את המפתחות של האוטו, "יש!" לחשתי וסימנתי עם ידי בלי שישים לב, הלכנו שנינו לאוטו, נכנסנו ונסענו לנייל.

***

הארי נוהג בדרך לביתם של נייל ואמילי, אני מזמזם את השירים שמתנגנים בשקט ברדיו.

לפתע הרגשתי את האוטו נעצר ואת המנוע נכבה "הגענו" הארי אמר והוציא אותי מהאופוריה בה הייתי, הוצאנו את החגורות ויצאנו לכיוון הבית של הבית של נייל, אך ראיתי אותי מסמן מהחלון לא להיכנס.

"מה אתה רוצה שאעשה?" אמרתי בלי קול והרמתי את ידי מאחורי הארי, הוא סימן לנו לעוף מפה ובלי לחשוב אני פשוט עשיתי את המעשה "הארי!" צעקתי והוא הסתובב, "כן לואי?" שאל בתהייה, פשוט קפצתי עליו בנשיקה, בהתחלה הוא היה מופתע אבל הרגשתי את גופו נרגע, "וואו...למה זה היה? כאילו לא שאני מתלונן או משהו כזה פשוט...אוח לא משנה" אמר במהירות וצחקקתי, "אסור לי לנשק את בן הזוג שלי?" שאלתי, "אל תדחוף את זה עמוק יותר" אמר בגלגול עיניים, "ברור שלא, לזה אתה אחראי" אמרתי והבטתי בו עם חיוך פלרטטני, "יש לך את זה ביותר קינקי?" שאל וגיחכתי, התקרבתי אליו וליפפתי את ידי מסביב צווארו, מביט בנייל וליאם דרך החלון מביטים בנו ועושים פרצוף נגעל, סימנתי להם עם עיניי להתרחק ושלחתי להם אצבע משולשת, "לואי הכל בסדר?" הארי שאל, הבטתי בו במהירות, "מה? אה כן" אמרתי, לפתע התקרב לעיניי והביט בהן עמוק, "אתה משקר לי?" שאל עם חיוך וגבה מורמת, "מה פתאו-הו הנה, יאללה בוא" אמרתי כששמתי לב שנייל סימן לי עם האגודל שהם מוכנים, "א-" הארי הוציא מפיו אך סתם אותו שניה אחרי, מה שגרם לי לפלוט צחקוק חלש.

דפקתי בדלת וכמה שניות לאחר מכן נייל פתח אותה, "היי חבר'ה, בואו כנסו" אמר ופינה את הדרך, שנינו נכנסנו והוא סגר את הדלת אחריו.

"הכל למטה, בהצלחה לכם לקחת" פלט גיחוך, הארי משך בכתפיו והוריד את מעילו, לאחר מכן ירד למטה ואני אחריו, גבו החסון שמכוסה בסוודר מחמיא למדי...לואי תתרכז ותוציא את הטלפון לצלם.

הארי ירד למטה ופתח את הדלת, "הפתעה!!!" קול הדהד ברחבי הבית, ליאם, זאין ואמילי היו שם, אמילי החזיקה המון בלונים וליאם וזאין היו עם כובעי חרוטים.

פניו של הארי היו מופתעות טיפה, "אני יודע שאתה לא מת על הפתעות אבל הייתי חייב לעשות משהו אחרי מה שעשית לי" לחשתי באוזנו, הוא הביט בי ופניו התרככו, "תודה לואי" אמר ונישק את ראשי, "מזל טוב אח" זאין טפח על כתפו של הארי, הארי הודה לו והלך לכיוון אמילי וליאם.

"תודה תודה תודה! אני חייב לך..." אמרתי וחיבקתי את נייל, "שטויות! אבל אם כבר אמרת את זה...יצא משחק פלייסטיישן חדש שאני ממש אשמח לקבל" אמר והשעין את מרפקו על כתפי, "ולזה תצטרך לחכות ליום ההולדת שלך" אמרתי בחיוך והוא רטן, "נו טוב" אמר.

"ועכשיו לעוגה!" אמילי אמרה והרימה אותה מהשולחן וקירבה אותה אלינו, ליבי נחת ושפתיי נפרדו, נגעתי בכתפו של הארי וקראתי בשמו כמה פעמים במהירות, "מה?" שאל ולגם מכוס המים שלו, הצבעתי על העוגה עם אצבע רועדת ופה פעור, הארי הביט בעוגה וירק את כל המים שהיו בפיו, "מ-מה זה?!" צעקנו יחד, "זו בדיוק גם הייתה התגובה שלנו" זאין אמר, "רעיון שלי" נייל אמר בגאווה, לאחר כמה שניות של הלם צחוק מתגלגל תקף אותי, היא פאקינג פיסלה שני אנשים מיטה שאחד מחזיק סיגריה והשני עם אזיקים, שניהם מכוסים בשמיכה בלי חולצה ועליהם מודבקים הפנים שלנו מנייר, "חייב להודות, זה הדבר הכי מקורי שראיתי עד כה" הארי אמר, "תודה תודה" אמילי אמרה בגאווה גם כן.

***

אחרי שנפרדנו מכולם מהמסיבה כי אנחנו טסים מחר, נסענו גם לאמא שלי ואחיותיי, היה המון בכי, ולבסוף להוריו של הארי כדי לחגוג לו מעט וכדי להיפרד.

"אתה קולט שזה מחר?" שאלתי כשנכנסנו לבית, "לא" אמר בחיוך והבטנו סביב, מחר בבוקר המובילים באים לקחת הכול כדי להעביר לדירה שלנו בניו יורק, מארק כבר דאג להכול, והאמת שהוא והארי דיברו ביניהם והם מסתדרים יותר טוב עכשיו, אני מקווה לפחות.

"זה קורה מחר, אנחנו מגשימים חלום" אמר.

***

"אוקיי הכל מסודר ומאורגן, ההובלות כבר לקחו את הארגזים וארזנו מזוודות ליום הראשון" הארי אמר וצמצם את גבותיו במחשבה, "כן...אנחנו טסים!" צעקתי וקפצתי באושר, הארי גיחך להתרגשותי, "שמח שאתה שמח לו" אמר.

לקחנו את המפתחות מהשידה שעל יד הדלת, בדקנו שהכל בתיק שלנו, הארי נשק לראשי והתקדמנו לעבר היציאה.

"ביי בית" לחשתי ולקחתי את המזוודה ויצאנו מהדלת לדרך חדשה.

~~~~~

אני יודעת שזה נראה לי הפרק הכי מיותר אי פעם בסיפור הזה אבל הייתי חייבת לכתוב פרק יום הולדת של הארי כי זה חמודדד.

בכל מקרה בפרק הבא הם כבר בניו יורק והולך להיות כיףףף.

אבל ברור שחייבים דרמות ;)