"אתה יודע כמות הפעמים שאמרתי לך בוקר טוב..." לחשתי ללואי כשנשקתי לכתפו, "אז תאמר שוב כי אם לא אני לא מדבר איתך היום" לואי אמר בחיוך עייף, "בוקר טוב!" צעקתי, לואי צחקק וקם, הבטתי בו, עיניו הכחולות עייפות ושפתיו תפוחות, נשקתי למצחו. "היום הצ'קאאוט, אנחנו מפנים את החדר ב12:00, והטיסה ב21:00" אמרתי, לואי הביט בי בבלבול, "מה יש לנו לעשות כל כך הרבה זמן?" שאל, "לך להתארגן ותגלה" אמרתי בחיוך, הוא רטן בעייפות וקם מהמיטה, הולך להתארגן, כחכחתי בגרוני בהגזמה כשחלף על פניי, הוא הסתובב חצי סיבוב כדי לתת לי נשיקה לפני שחזר לכיוון האמבטיה, שרקתי כשהבטתי בתחת שלו, הוא כיוון לי אצבע משולשת ונכנס לאמבטיה, מותיר אותי על המיטה נקרע מצחוק ממבוכתו.
*** "שלום אני רוצה לעשות צ'ק אאוט בבקשה" אמרתי לפקידה בדלפק, "אין בעיה רק תביא לי את המפתח בבקשה'' אמרה בחיוך, הבאתי לה אותו והבטתי בלואי שהתאבק עם הריצ'רץ' של הסוויטשירט שלו. גיחכתי והזזתי את ידיו בעדינות, סוגר לו אותו במכה. "תודה" אמר במבוכה, ליטפתי את גבו בעדינות וחזרתי לפקידה, "תודה שלנתם במלון 'אלמנט ניו יורק'" הפקידה ששמה התגלה כשלי אמרה, "תודה שלי, להתראות!" אמרתי ויצאנו מהמלון, גוררים מאחורינו את המזוודות.
*** "הארי אני מפחד" לואי לחש כשעמדנו מחוץ להיכל, "לואי אל תדאג, אני שומר עליך" לחשתי לו חזרה, הוא התיישב על הספסל הקרוב, קשרתי לו את נעלי ההחלקה והרמתי את ידו כדי שיקום. "וואו וואו!" לואי אמר בבהלה כשכמעט נפל, גיחכתי, "תחזיק את ידי" אמרתי ברוגע, הוא שלח את ידו עד שתפסתי את כף ידו, התחלתי להחליק, מושך אותו אחרי, "לא ידעתי שאתה יודע להחליק ככה" אמר, "תמיד אהבתי" אמרתי במשיכת כתפיים, המשכנו להחליק, פתאום כולם התאגדו סביב איזה זוג, נראה שהם נפלו אחרי שניסו לעשות פעלול כושל, איזה סתומים. (ראיתן מה עשיתי פה? - ה.כ) "בוא לשם, פנוי עכשיו" לואי לחש, התחלנו להתקדם לצד השני, הוא החזיק במעקה לא מוכן לשחרר והוא התנשם, "אתה מפחד לואיס?" שאלתי בעוקצנות, "סתום הארולד" אמר בארס, צחקתי וליטפתי את גבו, "אם אתה רוצה אפשר ללכת" אמרתי, "לא! אני רוצה להצליח! האגו שלי יפגע שילדים בני 10 מצליחים ואני לא" אמר וצחקקתי אבל הבטתי בעיניו והבנתי שהוא רציני. "אלוהים אתה בן אדם הזוי" נאנחתי והוא חייך, "לקח לך חמש שנים להבין" אמר, תפסתי את ידו שוב והמשכנו. "אתה יודע להסתובב?" שאל, "לא כזה טוב אבל אני יודע" אמרתי והתחלתי להסתובב. "אוי אתה כזה אידיוט" לואי צחק כשהסתובבתי בצורה מגושמת, עד שלבסוף נפלתי ונתתי חליקה. "אאו" אמרתי, לואי צחק ושלח לי את ידו, אבל בגלל המשקל שלי לעומתו הוא נפל עלי. התחלנו לצחוק, עד שלבסוף הוא הביט בעיניי, הוא קירב את פניו לאט לאט עד ששפתינו השתפשפו אחת בשניה, ולבסוף נמשכו לנשיקה עדינה, הוא פתח מעט את שפתיו, נותן לי אישור להכניס את לשוני, לשונינו הצטלבו זו עם זו בזמן שהמשכנו להתנשק. "טוב אממ...אנחנו צריכים כבר ללכת לשדה לא?" שאל במבוכה, "אתה כזה מתוק כשאתה מובך" אמרתי בחיוך עוקצני, "תשתוק" אמר וכיסה את פניו עם ידיו הקטנות, לחיו אדומות מעט. הבטתי בשעון וכבר היה חמש, "אתה צודק, צריך ללכת" אמרתי וקמתי על רגליי, מושך אותו מהרצפה והתחלתי להתקדם ליציאה, "הארי כל התחת שלך קרח" אמר וצחקק, גלגלתי את עיניי בחיוך והגענו ליציאה, שילמתי לעובד שם וחלצנו את הנעליים ונעלנו את שלנו.
*** "אני לא רוצה לעזוב את ניו יורק" לואי אמר בתבוסה, "אל תדאג, עוד נחזור לפה" לחשתי ונישקתי לכתפו, אך נראה שקפא מעט, "לו הכל בסדר?" שאלתי בבלבול, "כ-כן פשוט...לא קנינו לאף אחד כלום" גיחך, "נקנה להם טובלרון בדיוטי" אמרתי במשיכת כתפיים והוא הנהן. התחלנו להתקדם לכיוון הבדיקות הביטחוניות שוב, כל המסלול הזה של דרכון, ומזוודות וכאלה עבר במהרה, הלכנו לדיוטי פרי, ראיתי חנות קטנה של שוקולדים וקניתי חמישה טובלרונים, אחד לכל אחד ואחד לי וללואי, לואי לקח קופסה של קינדר, הבטתי בו ומצמצתי כמה פעמים, "אל תביט בי ככה! זה חזק ממני..." לחש, צחקתי והוא שם את הקופסה על הדלפק, "תשתוק..." לחש, ליטפתי את גבו בזמן שהמוכרת התעסקה עם הכסף. "עכשיו יהיה לי מה לאכול בטיסה" לואי אמר בחיוך רחב והוציא קינדר אחד והושיט לי, הודיתי לו והכנסתי לפי את השוקולד הטעים.
"אני כל כך לא התגעגעתי לחלק הזה!" לואי צעק באימה כשהמטוס החל להאיץ לפני שעלינו לאוויר. "הנה הכל בסדר עכשיו" אמרתי, "אל תדבר אלי כאילו אני בן שלוש!" אמר בכעס, אבל הכעס שלו כל כך חמוד, "אתה כזה מתוקי" אמרתי, "אני לא מתוקי! אני מפחיד! ו-וקשוח! ו..." "וסקסי מאוד" אמרתי, "וסקסי מאוד!" אמר וצחקקתי, "אתה כזה פצפון" אמרתי בחיוך שידעתי שיעצבן אותו, "תסתום אדוארד"
*** "בית מתוק התגעגעתי" לואי אמר כשהגענו הביתה, כבר 10 בבוקר, זה היה כל כך מתיש, ''ראשון במקלחת!" צעק, "מה? היי!" אמרתי במהירות, "לא יפה וויליאם" אמרתי בהרמת אף, "אתה תמיד מוזמן להצטרף אלי" לחש, חייכתי בערמומיות ועליתי אחריו, טופח לו על הישבן ועולה למעלה. נכנסנו למקלחת, ולא אספר מה עשינו שם. יצאנו כשמגבות כרוכות סביב מותניו ונשכבנו על המיטה, "הארי?" לואי שבר את השקט, "כן?" שאלתי והבטתי בו, "תודה, זאת המתנה הכי טובה שאי פעם קיבלתי" אמר וחיוך נפרס על פני, "על לא דבר לו, באמת היינו זקוקים לחופשה" אמרתי ונישקתי את ידו, "לא דיברתי על על החופשה" אמר בחיוך, "או, אז...על מה דיברת?" "עליך"
~~~~~ אני נמסה פה🥺 אגב מרגיש לי שהפרק ממש תקוע, כאילו שאין בו הרבה עלילה, אבל אל תדאגו, לא שכחתי מהדרמה שצפויה לבוא🤫
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
והנה ציור מהמם של אלה המוכשרת של הנשיקה של לואי והארי על הקרח💙💚
