have you met before עונה 2

chapter 22 - Harry💚

 ישבתי בחדר שלי על הרצפה כי אין כיסאות משום מה, אבל זה לא מעניין לי את הזין כרגע, לואי בסכנה ואני יכולתי לעשות משהו, אני כל כך מטומטם!

כולם בלחץ, ג'יי כבר על סף התעלפות, האחיות של לואי מנסות להרגיע אותה ואותי העיפו לחדר להירגע, אני נשבע שאם אמצא את פרצופו של רוברט שוב אני חותך לו את...טוב זה לא משנה...

השוטרים כבר הגיעו, אני מתלבט אם להגיד להם שזה רוברט או לא, הרי זה יהרוס לאחיות ולאמא של לואי את החיים אם יגלו על אבא שלהן! אבל זה יהרוס לכולנו את החיים אם לואי יהיה בסכנה ממשית כל כך..

לאחר סיעור המוחות העצום שלי באתי לצאת מהדלת אך בדיוק "מארק? מה אתה עושה פה?" נכנס.

"אתה ברצינות לא זוכר את ה'אני לא יודע איך להודות לך על העבודה בניו יורק, אתה יותר מממוזמן לחתונה שלנו'?" שאל וגיחך, לקח לי כמה שניות לקלוט על מה דיבר, "אהההההה, וואו הייתי ממש שיכור באותו יום" גיכחתי וגירדתי את האף.

"וואו אני חששתי שאיחרתי...למה הבנות בכזה לחץ?" העביר נושא, "אה כן...אממ..לואי נעדר, פחות או יותר"

"וואו וואו וואו, הוא מה?" שאל ופיקס גם אותי, "כן הוא נעדר,  המשטרה פה ולא נותנים לי פאקינג לעשות כלום!" הכעס חזר אלי, אבל ידעתי שזה לא יעזור אלא רק ילחיץ יותר.

"זין על זה, אני יודע איך למצוא אותו"

***

נ.מ לואי

הרגשתי את כל גופי כואב, כאב חד, לא ברור, פקחותי את עיניי והייתי בחדר חשוך יחסית, אור מעומם הכה את עיניי וסינוור מעט, "הלו? יש פה מישהו?" צעקתי, ידיי כבולות לכיסא קר ממתכת. "שלום לואי" קול נשי בקע מן החשיכה, לא זיהיתי אותו, אבל אני יכול להישבע ששמעתי אותו פעם, "אממ..שלום גם לך?" אמרתי מבולבל, לפתע היגחה מן הצל אישה, שיערה בלונדיני ועינייה כחולות, הייתי בשוק, "ליסה?!" שאלתי בקול חנוק, "ל-למה?", "אחח כמה חיכיתי לרגע הזה!" אמרה, "סוף סוף תהיה לי נקמה מתוקה על כל הסבל שגרמת לי בשנים האחרונות!" חייכה, "רגע את רוצה להגיד לי שהעוגה שהכנתי אז למארק כרמה לך לעד כדי כך סבל? בסדר אז פעם הבאה לא אשים אבקת אפייה אחרי שהיא בתנור..." מלמלתי, "לא מטומטם! מדובר במארק עצמו, "מארק? אז למה אני קשור?" שאלתי, "אתה באמת לא יודע?" שאלה, הנהנתי ואנחה נפלטה מפיה, "אתה הסיבה לכך שמארק גיי, הוא התאהב בך" אמרה, "זה לא אפשרי" גיכחתי וגלגלתי את עיניי, "או זה ועוד איך אפשרי, הוא עזב אותי כי חשב שכשתיפרד ממתולתלי הוא יוכל להיות איתך" אמרה ועינייה נצצו מעט.

"מאז חיי נהרסו, התחלנו משמרות על ג'ני, ואז התחלתי לשתות, והרבה, זה גרם לי לשכוח את כל הבעיות בחיי, להרגיש טוב! אבל ג'ני ראתה אותי וסיפרה לאבא שלה, מה שגרם לו לתבוע אותי בבית משפט על אחריות מלאה על ג'ני, והוא ניצח כמובן, כבר שנה וחצי שלא ראיתי את הבת שלי... אני כל יום מתחחנת לבית המשפט ולמארק שאראה אותה, אפילו לקצת! אבל אני נחשבת מסוכנת עבורה, ומכך אני הבנתי ששום דבר לא ירפה את החור שבי, חוץ מלהרוג את מי שהיה אחראי לכל זה, אתה" אמרה בחיוך שגרם לגופי להינעל, "רגע מה?!!! ח-חייבת להיות עוד דרך! אני לא אשם!" צעקתי בלחץ, "אוקיי, אתה צודק" אמרה ומשכה בכתפייה, "לא אהרוג אותך, אהרוג את מארק במקום" אמרה וצחקה, לבי נעצר, "אוי זה היה כל כך עצוב שג'ני תהיה יתומה..." אמרה בציניות והבליטה את שפתה, "אבל אם אהרוג אותך, כמו האופציה הראשונה שהצעתי, אעשה טובה גם לג'ני וגם לאבא שלך" אמרה, המוח שלי לא הצליח לעכל כלום, אני פשוט עצמתי את עיניי והשפלתי את ראשי, תמונתה של ג'ני הקטנה עלתה בראשי, צחוקה מתוק הדהד באוזניי, נשמתי עמוק, "בסדר, תהרגי אותי במקום" אמרתי בנשימה אחת, "ילד טוב" צחקקה וכיוונה אלי את האקדח. "ביי ביי לואי!"

אני מצטער כולם..מצטער הארי...

קול ירייה נשמע.

פקחתי את עיניי, ליסה הסתכלה עלי המומה לפני שעצמה את עיניה ונפלה על הרצפה, בטנה דיממה, עיני נפערו אף יותר ואז עברו במהירות לדלת, "אתה נראה כל כךךךך סקסי עכשיו" אמרתי, "תגיד לי אתה בסדר בראש?" שאל ורץ לפרום לי את החבלים שאזקו אותי, "מה? זה היה מתבקש להגיד את זה" "אלוהים אדירים יש לך המון מזל שאני אוהב אותך" אמר ונשק לראשי, "גם אני אוהב אותך הארושקי" "והנה הכינוי הזה חזר..." נאנח, הרגשתי את ידיי ורגליי משוחררות, "עכשיו קדימה לואי, יש לנו חתונה לקיים"

***

בואו נעמיד פנים שלא עברו חודשים מאז הפרק האחרון קאפיש?

אגב כשהפאנפיק הזה מסתיים אני כבר מתחילה לעבוד על חדש מגניב רצחחח

וקצת פחות קיצ'י...XD

אגב סורייייי שהוא קצר רצח פשוט יש עוד שני פרקיםםםם

החתונה ואפילוג 3>