have you met before עונה 2

אפילוג💝

הארי ולואי נכנסו לבית החולים, רק שהפעם הסיבה חיובית...

"נו איפה זה לעזאזל?!" שאל לואי תוך כדי שרץ אחרי בעלו במסדרון, "רק עוד קצת לו" השיב הארי בשקט.

"מחלקת יולדות..מחלקת יולדות" הארי מלמל בזמן שעיניו התרוצצו בין כל החדרים, "הנה!" לואי הסב את תשומת ליבו והצביע לשלט שעמד מעל דלת זכוכית שקופה.

שני הבנים נכנסו במרץ והלכו לחדר C14 ושם היא הייתה, האמא הביולוגית של ביתם, שיערה שחור-חום ועיניה חומות, הן בעלות שקיות בהירות בשל הלידה הארוכה...הבנים חיכו כל כך הרבה זמן לרגע המיוחל, הרגע בו הם הרחיבו את משפחתם.

"היי משפחת סטיילס" אמרה בקול עייף ובחיוך קל, "היי סופי!" לואי אמר וניגש לחבק אותה, "היי גברת מורגן" הארי המשיך את בעלו.

"איפה היא איפה היא איפה ה-" "תירגע לואי" צחקה סופי, "היא מאחורי הווילון!" המשיכה.

לואי והארי מיהרו לגשת לווילון כדי להסיטו, וחיוך מצורף לדמעות נגלה על פניהם, "היא...יפיפייה!" אמרו יחדיו, הארי הרים אותה והחזיק אותה בן ידיו, "את כזו פצפונת!" אמר הארי ונשבר קולו, "תכירי, זה אבא, ואני פאפא" אמר הארי, "חשבתי שאני פאפא" אמר לואי בבלבול, "לא...אני פאפא, אתה אבא", "יודע מה? זה מבלבל! בוא פשוט נסכים על אבא לואי ואבא הארי?" שאל לואי, "מוסכם" אמר בחיוך ונשק לראשו של בעלו הקטן.

"איזה שם החלטתם?" שאלה סופי מאחורה, "אלה, אלה סטיילס – טומלינסון" אמרו יחדיו, "אהבתי את השם" סופי אמרה מאחוריהם, "אני צריכה להאכיל אותה כמה ימים עד שתהיה בנויה לאכול פורמולה, אז היא תיאלץ להישאר כמה ימים פה איתי" המשיכה, "בטח בטח" אמר לואי, "אני רק אצטרך הסבר על כל ה...תהליך הנשי או מה שזה לא יהיה..." גיחך, "ואת זה תקבל בשמחה מאחיותיך!" אמר הארי והעביר בזהירות את אלה ללואי.

"אני לא יכול היא כל כך יפה!" לואי נקסם מביתו, "יש לה את האף הקטני שלך" לחש לואי להארי, "ואת עיניים שלך" לחש לואי חזרה, מדענים מצאו דרך לשלב שני זרעים בדנ"א יחד כדי ליצור זרע אחד לביצית, כך ששניהם האבות הביולוגים. (פשוט זרמו – ה.כ)

"אני כבר לא יכול לחכות לקחת אותה הביתה" אמר הארי.

***

*כעבור שבוע*

כולם ישבו בסלון, המשפחות של הארי ולואי, נייל, אמילי, זאין וליאם.

"מוכנים?" שאלו הארי ולואי יחד, כולם הנהנו בהגזמה מה שגרם לשניהם לצחקק, "תכירו את אלה" אמרו וסובבו את העגלה, חושפים תינוקת קטנה עם כובע ורוד שעוטר את ראשה, גופה לבוש בחולצה ירוקה בהירה עם ג'ינס כחלחל, עיניה הירוקות במקצת הביטו על המשפחה המדהימה שלה.

"אנחנו דודים!" צעקו נייל ליאם וזאין יחדיו, "או מיי גאד!" הבנות התקרבו במהירות לאחייניתם, "את פצפונת!" אמרה לוטי, "כזו מתוקה" אמרה אמילי.

"טוב יאללה, תנו לסבתות" אמרה אן וצחקה, פיזי שחררה את אלה מהעגלה והעבירה אותה להורים של הארי וג'יי.

"שלום לך! אני תאתא שלך, כן!" אמרה ג'יי ודמעות עלו לעיניה, דמעות עלו לעיניו של לואי, "סלחו לי רגע" אמר ועלה למעלה, דבר שגרם להארי לחשוד ולעלות אחריו.

"הכל בסדר?" שאל את בעלו, לואי משך באף, "סוף סוף" אמר, "סוף סוף קיבלנו את השקט שלנו, אחרי כל מה שעברנו...לזה אני קורא "סוף שמח" אמר בחיוך, "אני יודע" אמר הארי וחיבק את בעלו, "כשהיית בבית החולים, המחשבה על זה שאני לא אזכה להגיע לרגע הזה איתך החלישה אותי, אבל החלטתי להמשיך בכל זאת, ידעתי כי בסוף הכל יתבהר ונגשים את חלומינו..." אמר ונשק לשפתיו, "אני שמח שהגענו לזה יחד הארי, לא יכולתי לאחל לעצמי מתנה יותר גדולה ממך...מהתיכון ועד עכשיו".

"תודה לך על הכל לואי, אתה האור שלי" אמר חזרה, היה רגע של שקט נעים בזמן ששניהם התחבקו ודמעות ירדו מעיניים לאט לאט.

"לואי! הארי! היא פלטה!" צעק נייל.

"אנחנו באים!"

~~~~~

אני

לא

מאמינההההה.

זה נגמררררררר.

סליחה שהאפילוג די קצר ואולי גם לא מרגש הכי הרבה אבל כמות הקיצ'יות שיש בסיפור הזה מחפה על כך 😉

לכן אני רוצה להגיד תודה לכל מי שקרא

לחברות המדהימות שלי שעזרו לי לכתוב ולרעיונות שלהן.

לדמויות שאכן שוב סבלו אותי ואת הכתיבה שלי

ולסיפור הזה שבזכותו אני יכולתי לפתוח את הדמיון שלי ולזרום איתו.

אז הארי ולואי מוסרים לכם המון תודה! ;)

ובבקשה אם יש לכם שאלות לדמויות כתבו אותן פה למטה והם יענו.

*ניתן לשאול את כל הדמויות*

אז כן...

שנה שלמה של סיפור...

להתראות לכם אהובים שלי ונתראה בסיפור הבא...

שיהיה קצת פחות קיצ'י.

תודהההה 3>>>>>