התעוררתי בחדרי, הוא היה חשוך לגמרי מלבד אור קטן שבצבץ מהדלת, הרמתי את הטלפון ובדקתי את כל ההודעות שלי, יש כמה מהמשפחה והחברים אבל גם מספר לא מזוהה.
נכנסתי להודעה שהייתה כתובה שם ודמי החל לרתוח מעצבים.
''היי הארי, זה מארק.
לואי היה אמור להגיע כבר לפני כמה ימים, חשבתי אולי הוא התבלבל בתאריך או בכתובת אז רק רציתי לשאול אם אתה יודע מה איתו כי הוא לא עונה לטלפון שלו"
חשבתי על מה לענות והתחלתי להקליד,
"רק שתדע מארק שכרגע הוא בבית החולים בקומה אחרי תאונת דרכים כשהיה בדרך לשדה התעופה.
בדיוק נפרדנו באותו היום כי הוא בכלל לא אמר לי שום דבר על העבודה זאת חוץ מביום שהוא היה צריך לעבור.
אז הנה, זו הסיבה שהוא לא ענה לך."
כתבתי לו, לקח לו כמה שניות להגיב,
"וואו...אני מצטער לשמוע את זה...אני אשתדל להגיע לראות אותו" הוא כתב,
ועם כמה שזה עיצבן אותי, הבנתי מאיפה זה נובע.
הם באמת היו חברים טובים אחרי הכל, אני פשוט צריך לנשום עמוק ולהיות בוגר.
***
גאד אני לא מאמין שהוא אשכרה מגיע!!!
איזה אידיוט אני! ועוד לואי יכול להתעורר כל יום והוא יראה את הפרצוף היפה של מארק?! גאד דאמט! (סחתיין על הבגרות הארי - ה.כ)
התיישבתי במתח על הכיסא שבחדרו, מביט במארק בארסיות, הוא הביא פרחים ביג דיל...
אני הבאתי ללואי דברים הרבה יותר שווים...
הקפצתי את רגלי בעצבנות על הרצפה, "מארק! מה שלומך?" שמעתי את ג'יי כשנכנסה דרך הדלת, מה כולם מכירים אותו?!
"אני מעולה גברת טומלינסון" הוא ענה, "או בבקשה, קרא לי ג'ואנה" היא אמרה וטפחה על כתפו, "אז מה שלום האישה?" היא שאלה, "בסדר, נראה לי...נפרדנו לפני שנה בערך, היא הייתה בהיריון עם ג'ני כשטסנו לניו יורק" הוא אמר, "או למה נפרדתם? אם זה בסדר לשאול כמובן" אמרה במהירות, "הנטיות המיניות שלי הטעו אותי" ענה, "הנטיות המיניות שלי הטעו אותי" חיקיתי אותו בשקט עם הלשון בחוץ, "אז גם אני גיי ביג דיל...אתה לא מיוחד מארק" לחשתי לעצמי, "אמרת משהו הארי?" ג'יי שאלה, הרמתי את מבטי לעברם, "שזה נורמלי לגמרי מארק" אמרתי במהירות וחייכתי במבוכה, "אז מי זו ג'ני?" ג'יי שאלה והחזירה אותם לשיחה, גלגלתי את עיניי בחוסר כוח ונכנסתי לטלפון, מעמיד פנים שאני לא מקשיב לשיחה שלהם.
"או היא מהממת!" אמרה ג'יי כשהביטה בתמונות של ג'ני, אני מוכן לתת לו את העובדה שהיא באמת מנומסת ונחמדה לילדה בגילה, אבל זה בטח מהאמא...
"אני הולך לשירותים, כבר אחזור" מארק אמר והלך לכיוון הדלת, "אוקיי" אמרתי "אתה לא חייב להודיע על זה..." לחשתי אחרי שיצא.
"מה יש הארי?" ג'ואנה שאלה והתיישבה על ידי.
"סתם הוא עולה לי על העצבים" אמרתי והשענתי את לחי על ידי, "בגללו לואי במצב הזה" המשכתי, "אתה בטוח שזה בגללו?" ג'יי שאלה, נאנחתי קלות, "אוקיי אוקיי זה לא, זה באשמתי", "לא הארי, זו לא אשמה של אף אחד! זה לא היה בשליטתך או בשליטת לואי, כרגע צריך רק להישאר לצידו ולדאוג לו במקום לחפש אשמים...", אני יודע בדיוק מי אשם, אבל זה לא הזמן להגיד לה, בשום אופן, גם ככה היא לחוצה כי לואי אמור להתעורר היום.
***
כולנו ישבנו בציפיה סביב מיטתו של לואי, הרופאים אמרו שיש סבירות גבוהה שהוא יתעורר כל רגע, חיכינו בקוצר רוח עם חיוכים על פנינו,לא היה לי אכפת שמארק היה שם, רק רציתי לראות את עיניו הכחולות של לואי.
דופק ליבו היה יציב, הכל היה בסדר, זה כבר החל להרגיש כמו חלום, ג'יי החזיקה יד אחת ואני החזקתי את השנייה, כל אחד כבר מתכנן לקפוץ עליו עם חיבוק.
לפתע משהו היה נראה לא בסדר, הוא רעד מעט, עד שזה הפך לרעד חזק יותר, עד לפרפור של ממש, כולנו נלחצנו, "דוקטור!" צעקנו, ואז לבסוף, שקט, מכשיר הלב של לואי הפסיק לפעול.
"לא לא לא לא לא! זה לא קורה זה לא קורה!" צעקתי, נענעתי אותו, "לואי תעורר! בבקשה תתעורר!!! אל תעשה לי את זה!" צעקתי שוב, דמעות החלו לרדת, ליאם ונייל החזיקו את ג'יי, שכמעט מתמוטטת, ''מה עם כל מה שרצינו יחד? חתונה? ילדים? משפחה? הכל..." אמרתי ונפלתי על כסאי, ''הכל לואי, כל מה שרצינו, אני לא יכול לדמיין את זה עם מישהו אחר...אני מצטער על הכל...אני אוהב אותך, חזור עבורי" אמרתי בשקט, דמעות נפלו מפניי וחולצתי נרטבה,
לואי שלי...
החזקתי את ידו, הרופאים נכנסו פנימה במהירות.
ליטפתי את ידו הקטנה, לפתע אצבעותיו זזו מעט, נשימה קטנה עלתה מחזהו, מכשיר הלב שלו חזר לקדמותו, חיוך ענק עלה על פני והחזקתי את ידו שהמשיכה לזוז מעט עד ש
"א-איפה אני?"
~~~~~
מצטערת כל כך שלא עלה פרק מלא זמן...
YOU ARE READING
have you met before עונה 2
Humorאז אחרי שזוג היונים שלנו התאהב וחווה מסע ארוך ומדהים מה התכניות שלהם לעתיד? והאם הכל יעבור חלק? כל זאת ועוד... בפרולוג אף פעם לא ימאס לי מזה😌
