פרק 8: פאזל
ניקו ישב ובהה בקיר.
וויל התיישב ולידו וחיבק אותו.
"אתה יודע, זה בטח טעות" וויל ניסה, אבל אפילו הוא לא הצליח להישאר אופטימי.
"שאלתי גם את אווה" ניקו אמר בפנים חסרות הבעה "גם היא יודעת על זה."
וויל שתק.
אם עד עכשיו הוא יכל להתכחש בנוגע לזה, אם גם אווה יודעת לגבי זה, זה בטוח נכון.
הוא רצה להתכחש להכל.
לגבי מה שאווה וניקו הרגישו.
לגבי כל הכאבים שתקפו אותו בפתאומיות.
הכל היה כל כך מוזר.
אבל ניקו צודק, אין צורך שכולם ידעו על זה.
זאת הסיבה שהוא גם לא סיפר על הכאבים לניקו.
הכאבי ראש הבלתי מוסברים.
ההבזקים.
למה הוא רואה תמונות של אבא שלו, בתור בן אדם?.
זה היה נורא מוזר, הבחור לא נראה כמו אבא שלו, אבל איכשהו, הוא ידע שזה הוא.
הבחור היה עם שיער שחור כמו פחם, עיניו אפורות כהות, והוא נראה כאילו הוא התייאש מהחיים.
כולו היה חבול, הנשק שלו נקרע לגזרים.
מאחוריו עמדו דמויות עטויות ברדסים שחורים, שהסתירו את פניהם.
הם עמדו קרוב, ככה שהם נראו פשוט כמו גוש של אברים, ולא היה ברור כמה אנשים עומדים שם.
אחד האנשים התקדם קדימה, והרים קשת גדולה מזהב.
וויל השתנק כל פעם מחדש, איך האיש הזה משתמש בנשק של אבא שלו?
האיש לא היסס.
החץ הגדול נורה.
ופגע בגב של אפולו, קורע את ליבו לארבעת החלקים של הלב, שתי עליות, ושתי חדרים.
אפולו קרס על הריצפה, אפילו לא בוכה.
הוא לא מרגיש כבר את הכאב מרוב שזה חזק.
אל השמש קורס על הריצפה, כשארבעת החלקים מיתרוממים מגופו, ועפים לידיהם של הדמויות.
החץ הענקי עדיין תקוע בגופה, אבל לא נראה שאכפת לדמויות.
אפולו פתח את פיו, למרות שזה לא אמור להיות אפשרי, הוא מת.
'הגנב' קולו חורק, כאילו הוא מדבר דרך גוף של רובוט חלוד.
וויל כורע ליד אביו, מנסה לעזור לו, אבל אפולו רק מחייך בעצב, ממשיך למלמל את המילה.
האנשים צוחקים בקולי קולות.
הצחוק שלהם נשמע יותר מלא הקלה מאשר מרוצה.
ופה, וויל תמיד התעורר.
YOU ARE READING
למשמע קולה 3/ חיים ומוות
Adventure(3 מתוך 3) היי! ברוכים הבאים לספר ה3 של למשמע קולה, תהנו! קרדיט ל noameir222 על הציור שבכריכה קרדיט ל Arilola1 על העיצוב של הכריכה ---------------------- אלון. כן, האח הלא מסופר. כל כך הרבה שמעתם עליו, אבל אם זאת, כל כך מעט. זה הסיפור של הסירנה הבן...
