20

1.5K 20 5.6K
                                    

פרק 20: הלא אנושיות

פוקס הסתכל לכיוןן הקול, וגילה את ג'ספר רץ לידו.

זה היה מוזר, מאוד.

"איפה בעלך?" סרינה שאלה בעליזות, מה שגרם לו להעיף מבט לכיון המלון "אם אני אלך אליו רק אסכן אותו יודע, הוא לא עשוי מהזבל שאני ואתם עשויים ממנו."

"אחותי לא עשויה מזבל!" פוקס כמעט צעק, ממשיך לרוץ, וג'ספר גילגל עיניים "לצערי, אתה צודק, אבל אתה ואני כן, והיא כבר מריחה כאילו היא כן."

פוקס היה מבולבל, אבל לא שאל שאלות, ממשיך לרוץ.

"לאן אתם רצים?" ג'ספר שאל, ממשיך לרוץ לידם עם הפרצוף החמוץ שלו.

"ליער, אחותי שכחה שם את הנעליים שלה" פוקס הרגיש מטופש כשאמר את זה.

"טוב, אז אתם משנים כיון, אלה אם כן אתם רוצים להאכל על ידי האמפוזיות" הוא אמר בבוז, מה שגרם לפוקס להרגיש יותר מבולבל.

"למה אתה אומר לנו לאן לברוח מהן אם אתה לא דואג לנו?" סרינה שאלה בסקרנות, מתעלמת מהצרחות האל-אנושיות שמאחוריהם.

"כי זה התפקיד שלי, טיפשה" הוא אמר בעצבים "בת אנוש מטופשת."

"גם אתה כזה" היא חרצה לו לשון, לא מנסה להבין למה התכוון.

"לא, אני לא" הוא אמר בעלבון "אני רק חצי!" "מה שתגיד" סרינה לעגה לו בחיוך רחב כאילו הם ממש לא במרדף.

"טוב, מה עושים איתן?" פוקס שאל, ממשיך לרוץ ומתעלם מהשמש היוקדת שהתחילה להפריע לו יחד עם המשקל של סרינה.

"נראה מה תוכל לעשות, ילד, אבל תזהר לא לשבור את הציפורן" ג'ספר גיחך, ופוקס הרים גבה, מבולבל.

"בוא נכנס בהם!" סרינה צרחה, משולהבת "את לא" ג'ספר ופוקס אמרו בו זמנית, כשפוקס מביט בה בדאגה, לעומת ג'ספר שדיבר בזילזול.

"למה?" היא עשתה פרצוף חמוץ.

"זה לא משנה!" ג'ספר איבד את הסבלנות "פשוט רוצו אחרי ולא נצטרך לעצור אותן."

פוקס הביט בג'ספר באי הבנה, מה, הן פשוט יעלמו?.

אבל הוא לא הוציא ציוץ, רץ אחרי מנהל המלון עם החליפה שדי נהרסה מהריצה.

הם שמעו את ריצתן של הנערות הלא אנושיות קרובה יותר ויותר, ובניגוד להיגיון, ג'ספר נראה יותר רגוע.

"אנחנו קרובים" הוא הודיע.

"אל המפלצות האלה? בהחלט" סרינה גיכחה, אבל ג'ספר התעלם ממנה, ממשיך לרוץ, וזרק את החליפה שלו הצידה, בברור מחליט שעדיף לחיות על פני האלפי דולרים שהחליפה הזאת עלתה.

"הנה!" הוא צעק, מושך את זוג האחים אחריו לגבעה.

משום מה, הוא הרגיש התנגדות.

למשמע קולה 3/ חיים ומוותWhere stories live. Discover now