15

145 16 57
                                    

פרק 15: מחנה קיץ לא ממש קיצי (אני בהלם, היום כמה אנשים שאלו מתי יעלה פרק והיום סיימתי אותו! יאייי! תהנו! ושבת שלום!)

ריאן עמד בגבעה, מסתכל על צמרות העצים הגבוהים.

"למה שאחותך תיהיה פה?" הוא רטן לכיון הבלונדני העליז.

"מחנה קיץ" הוא תירץ בחיוך ענקי.

סוף סוף, אחרי כל כך הרבה זמן הם נפגשים שוב!.

ריאן נאנח בשקט, אלון נראה כל כך נלהב, אבל הוא לא הצליח להבין איפה האחות הזאת.

"הנה היא!" אלון הצביע על זוג שהתקרב לשם.

בחור ובחורה נמוכים.

הבחורה הייתה מוכרת, לעומת הבחור שחייך הנינוחות, אבל זר.

"צליל!" אלון צרח בהתרגשות, רץ לעבר הבחורה שגילגלה עיניים.

הוא הרים אותה בחיבוק מוחץ, והיא עשתה קולות של החנקות.

"לנשום" היא הצליחה לומר.

בן ארס מיהר לשחרר אותה ולתפוח על ראשה בחיוך ענקי "התגעגעתי אחות קטנה."

"טוב, אני לא" היא רטנה, מחבקת אותו במבוכה.

"איזה איחוד מרגש" הבחור העליז מחא דמעה דמיונית "אני חושב שאני צריך טישו."

הבחורה בעטה בו קלות בשוק "אני מניחה שאתה ריאן, נעים מאוד, צליל" היא הגישה את ידה ללחיצה.

צליל מיצמצה, מחכה לתשובה.

ריאן המשיך לבהות בה.

"את אחת הזמרות האהובות עלי" הוא אמר, מתלהב אבל נבוך מזה, וממהר ללחוץ את ידה.

צליל גיחכה "מגניב" היא חייכה, משחררת את ידה "זה ליאו, החבר שלי" היא הצביעה על הבחור המחייך.

"נעים מאוד, ליאו ואלדס, חתימות אחר כך" הוא העיף תלתל סורר ממצחו, גורם לצליל לתת לעצמה מכה בראש.

ריאן הנהן "נעים מאוד."

"אז, אתם זוג?" ליאו הניח את מרפקו על כתפו של ריאן, מושך אותו לשיחה כשראה שאלון וצליל רוצים לדבר.

ריאן נחנק "ל-לא, יש לי חבר כבר" הוא מלמל, וליאו הרים גבה.

"וואלה" הוא נראה לא מאמין.

ריאן הנהן בשקט, נבוך.

"ל-למה חשבת שאנחנו זוג?" הוא מילמל.

"טוב, כי אתם הגעתם לפה ביחד, וגם החזקת לו את היד קודם" ליאו אמר בערמויות.

ריאן הסמיק, מנסה לדחוף את ליאו מעליו "הגענו ביחד כי אני רציתי לפגוש את אחותו, והחזקתי לו את היד כי המקום פה דומה מאוד אחד לשני, לא רציתי לאבד" הוא מלמל.

"אה אה" ליאו גיחך, תופח על כתפו בידידותיות, ממשיך להישען עליו.

ריאן עשה פרצוף, מבין שהבחור הזה לא הולך לעזוב אותו בקרוב.

למשמע קולה 3/ חיים ומוותWhere stories live. Discover now