פרק 11: חלום יעקב (כדי שלא תתגעגעו אלי יותר מידי בטיול 🙃❤️)
אדירטו מצמץ, לא בטוח למה הן מתכוונת.
"אפשר קצת יותר פירוט?" הוא ביקש, מרגיש לא בנוח בבגדים האלה.
"זוכר שאמרתי לך שתקבל את התשובות לכל השאלות שלך?" תאליה שאלה בחיוך "אז זה עכשיו, תשב בבקשה" היא החוותה על הכיסא הגדול שהיה באמצע השולחן.
הוא הסתכל על הכיסא מהוסס, למה שם? אבל הוא לא שאל שום דבר בקול.
אדירטו התקדם בשקט והתיישב על הכיסא.
הוא כמעט צרח כשהכיסא התחיל לזרוח.
אימהותיו חייכו בגאווה "כן, צדקנו" אוראניה חייכה חיוך רחב ויכל להתפרש כמשוגע.
"ע-על מה אתן מדברות?" אדירטו שאל במבוכה ולחץ.
זה לא כיסא חשמלי והן בדקו שהוא מתאים לו, נכון?.
"צדקנו לגבי העתיד שלך" מבטה של קאליופה נראה חולמני ומהורהר.
"מה העתיד שלי?" הוא שאל, מרוט עצבים.
אמהותיו חייכו חיוך רחב, ופיהן נפתח, אבל אף קול לא יצא משם.
אדירטו התכווץ, למה האמהות שלו מתנהגות בכזאת קריפיות?.
"אל תפחד ילד, אתה יותר טוב ממה שאתה חושב" קליאו חייכה אליו חיוך רחב.
הוא פלט גיחוך רועד "מאמא, אני חלשלוש וחסר עמוד שידרה, מה טוב בי?."
אוטרפה חייכה אליו חיוך רחב "מותק, אתה מסתכל על זה לא נכון" היא חיבקה אותו.
אדירטו לא היה בטוח שהוא רוצה את החיבוק הזה, הן ניהיו יותר קריפיות עם כל שניה שעברה.
"אוקיי, הגיע הזמן שתדע קצת יותר עלייך, אדירטו דאלדו" קליאו אמרה ברצינות, מושכת את אוטרפה בחזרה למקומה.
--------------------------
אדירטו ישב ליד היער, רועד.
הוא לא מאמין.
כל החיים שלו... פשוט תוכננו מראש, כאילו הוא בניין עלוב.
כן, הוא היה מופתע שהוא זה שמתאים לתפקיד, שהוא אמור להיות בתפקיד המבוקש וזוהר.
אבל הוא לא היה מסוגל להתלהב, הוא רק נפגע.
האמהות שלו דואגות לו רק בגלל התפקיד ההוא? כי הן תלויות בו? בכלל אכפת להן ממנו? מי אמר שאחרי שהוא ימלא את תפקידו הן לא יזרקו אותו כמו מחברת משומשת?.
הוא הרגיש את הדמעות חונקות בגרונו.
פתאם הוא גיחך, והתחיל לצחוק.
זה בטח מאוד מטופש מהצד, בחור בן 18 בוכה בלי סיבה נראת לעין.
למען האמת, הוא לא בטוח שהוא באמת בן 18, הוא לא מרגיש כמו אחד כזה.
YOU ARE READING
למשמע קולה 3/ חיים ומוות
Adventure(3 מתוך 3) היי! ברוכים הבאים לספר ה3 של למשמע קולה, תהנו! קרדיט ל noameir222 על הציור שבכריכה קרדיט ל Arilola1 על העיצוב של הכריכה ---------------------- אלון. כן, האח הלא מסופר. כל כך הרבה שמעתם עליו, אבל אם זאת, כל כך מעט. זה הסיפור של הסירנה הבן...
