פרק 13: נשימה עמוקה
אלמוגים יפיפים נראו מצדדיו.
דגים נופפו לו לשלום, ונגעו בידו, כאילו כדי לתת כיף ידידותי.
הוא יצא בבת אחת מהמים, נושם את האוויר הצח, שלא נשם כבר כמה ימים.
פרסי לעולם לא יאמין שהוא היה מתחת למים במשך כמעט שבוע, בלי לנשום אוויר רגיל.
לפחות אנבת' יכלה לנשום רגיל, ולא כמו איזה דג סלומון...
הוא גרר את עצמו לכיוון ערמת החול המעט תלולה, והתיישב עליה, נושם עמוק.
הוא התעלם מהכאב הנוראי שדבק בו, והתרכז במשימתו.
השיחה עם אביו הידהדה בראשו.
'אני מצטער ילדי, אבל כנראה שסוף העולם הוא בלתי נמנע' קולו נשמע עצוב 'אפילו זאוס עומד להרים את ידיו'.
הוא חפן חול בידו, מסתכל על הגרגרים חומקים לאט בחזרה אל הקרקע.
חיוך קטן עלה על פניו, איך אנבת' קראה לכוח הזה, כוח המשיכה? אז הלוואי שגם הסוף הטוב שלהם היה ברור מעליו כמו הכוח הזה.
הוא נאנח בשקט, מצייר עם אצבעו בחול.
בבת אחת הוא התמלא זעם, קפץ לעמידה ובעט בחול, הורס את הציור שלו.
הוא נאנח, שום דבר לא ברור, הכל חלקים, ואין לו שמץ של מושג מה היא התמונה המלאה.
-----------------------
בן ישב על מיטתה של דרו בחוסר נוחות.
היא התיישבה לידו, מסרקת את שערה בידה.
בן אתנה נאנח, בכל השיחות האחרונות שלהם הוא לא בדיוק נהנה, זה היה... מוזר.
יותר מידי מוזר.
"אז... מי לדעתך יכולות להיות הדמויות האלה בגלימות?" דרו שאלה, מסדרת את הבגדים שלה.
הוא בחיים לא יבין למה היא משקיעה בבגדים שלה גם לשיחות שלהם, שלא לדבר שאולי אפילו השקיעה יותר מבדרך כלל.
"אין לי מושג" הוא הירהר "אולי יש משהו על זה בספריה של הביתן שלי."
דרו חייכה חיוך דביק "איזה ספרים קראת?."
בן הסתכל עליה כאילו היא נפלה מהשמיים למראה חיוכה.
"אמ... אוקיי... קראתי מגיסטריום" הוא אמר, מסתכל על התקרה בשעמום.
דרו הסתכלה עליו, מעפעפת בעפעפיה "על מה זה מדבר?."
בן הסתכל עליה כאילו הוא רוצה לתת לה כאפה, אבל התאפק לחייך חיוך מאולץ, מרגיש מאוד לא בנוח עם הבחורה המפלרטטת שלידו.
"סתם... סיפור ארוך" הוא מילמל.
היא נאנחה והסתכלה הצידה, מחפשת תעסוקה.
YOU ARE READING
למשמע קולה 3/ חיים ומוות
Adventure(3 מתוך 3) היי! ברוכים הבאים לספר ה3 של למשמע קולה, תהנו! קרדיט ל noameir222 על הציור שבכריכה קרדיט ל Arilola1 על העיצוב של הכריכה ---------------------- אלון. כן, האח הלא מסופר. כל כך הרבה שמעתם עליו, אבל אם זאת, כל כך מעט. זה הסיפור של הסירנה הבן...
