MAGIC

03

הארי סטיילס.

״אמרנו לך המון פעמים להפסיק להשתמש בכוחות שלך על אנשים שלא יודעים על קיומנו, אתה לא מבין את הסכנה שאתה מהווה לנו מר סטיילס״ ג'ונתן הטיח בי את המילים בצעקה.

ג'ונתן ואמדנה הם מועצת המכשפות, לעזאזל איתם.

״הוא היה חבול בכל מקום בגופו, הייתי חייב לעזור לו״ אמרתי כדי להתחמק מהעונש.

״אנחנו מבינים שלשם שינוי ניסית לעשות מעשה טוב, אבל אם מישהו ראה אותך זה הסוף שלנו. ואם עוד פעם נשמע על שטויות כאלה, נשמור לך את הכוחות בבקבוקון שבכספת עד שתבין איך להשתמש בהם כראוי!״ אמנדה אמרה והם השתגרו כאילו ולא היו פה הרגע.

ג'ונתן, האח בבית הספר. נמאס לי שהם באים אחריי לכל מקום. אני לא צריך שמירה בכל מקום!
אז מה אם אני הנבחר? הרי זה ברור שהם שונאים אותי. שיעזבו אותי במנוחה!

״כל כך הרבה דברים לעשות, אנשים לראות, אני לא יכול לעשות את כל זה לבדי, היה טוב שיהיה עוד אחד ממני״

לחשתי לעצמי והנפתי את ידי הימנית לאחור ומיד החזרתי אותה למקום וסגרתי לאגרוף.

״היי גוניור, תחליף אותי פה?״
״ברור, תהנה״ אמר וטפח על גבי.

״לא היום, לא מחר. אבל אני צריך להשתגר מכאן עכשיו״ משכתי בידיי ונעלמתי משטח בית הספר.

״הארי?״ שמעתי קול קורא לי.
״מה״ עניתי בחוסר התעניינות. אין לי כוח לבולשיט הזה עכשיו.

״מה אתה עושה בבית?״ אמא שאלה, פאק.
״רק חזרתי לקחת משהו״ שיקרתי.
״מה אתה עושה בבית הארי?״ לעזאזל.

״חזרתי, אין לי מה לעשות שם היום״ עניתי בכנות. מה יש לי לעשות בבית הספר אם אפילו כשפים אני לא יכול לעשות?

״אוי הארי, מתי תתן הזדמנות למקום?״
״ברגע שתפסיקו להכריח אותי לעבור איתכם לכל מקום כשמגלים עליכם אני אולי אתן הזדמנות. אני לא שק התפוחי אדמה שלכם! אני יכול להחליט בשביל עצמי!״ הרמתי את קולי בעצבים.

הכל פעם כשמגלים עליה או על אבא, הם מכריחים אותי לעבור איתם. נמאס לי מזה כבר.
אני רק בן 17 וחצי ועברתי יותר מ4 בתי ספר בחמש שנים האחרונות.

כן 17 וחצי, אמור להיות בכיתה יב. אבל ביגלל כל המעברים החסרתי שנה שלמה. והחליטו במועצה לשלוח אותי ליא שוב.
וגם נולדתי בתחילת שנה, ככה שזה לא נראה מוזר.

אני לא רוכש חברים כי אני יודע שהם יסתבכו שוב, ונצטרך לעבור. אני יודע שהיחיד שייפגע מזה הוא אני.

וזה למה אני לא מפתח קשר רומנטי עם אף אחד. אני אתאהב, ואז אצטרך לעזוב ולהשכיח ממנו את זה. וממני זה לא ישכח לעולם.

״אתה לא תצעק עליי בחור צעיר! להזכירך אתה הבן שלנו, תחת חסותינו. כל עוד אנחנו אחריים עלייך, אתה נשאר איתנו. ואתה יודע שלא כדאי שתסתבך, בפעם האחרונה לקחו לך את הכוחות לשלושה חודשים. תרצה שדבר מטופש כזה יקרה שוב?״ אמא הטיחה בי את המילים האחרונות.