MAGIC

08

הארי סטיילס

״אתם באים לקפיטריה?״ שאלתי את הבנים כשיצאנו יחד מהשיעור.

״כן״ ענו כולם בפה אחד. ״אוכלללללללללל״ נייל צעק ורץ במסדרון. צחקתי והמשכתי ללכת לצידם.

לאחר ההתקף של לואי לפני כמה ימים, ליאם בא אליי והודה לי על זה. אני לא מבין מדוע, עשיתי את זה מרצון.

ומאז התחלנו לדבר יותר, הכרתי גם את נייל וזאין.
ועכשיו אנחנו חברים די טובים אחד של השני.

״אתם יודעים מה יש היום?״ זאין שאל והסתכל עלינו, ״לא״ עניתי ״אמרו שיש היום פסטה אדומה״ נייל אמר וליקק את שפתיו. ״באמת נייל אנחנו עוד שנייה מגיעים״ זאין צעק לעבר הנער המחומצן מלא המרץ שרץ לעבר הקפיטריה.

היתיישבנו בשולחן שלנו, לקחנו שולחן שהכי קרוב להכל וגרמנו לכולם להבין שהוא שלנו, עכשיו אף אחד לא יישב בו.

״שמישהו יילך להביא את האוכל, אין לי כוח לקום״ לואי אמר והרכין את ראשו על השולחן.

״אני אלך,״ נייל אמר ״אלך איתו, הוא יפיל הכל״ ליאם אמר וקם עם נייל לעבר הדלפק.

״אז.. וואסהאפנינג?״ זאין אמר ומבט מצפה על פניו. ״מה זה אומר ביכלל״ שאלתי, וואסהפנינג?

״זה בדרך כלל ׳מה קורה׳ שלי. אבל זה גם הכל בעצם״ אמר וחייך חיוך מטומטם.

הנהנתי אליו והרמתי את גבותיי, רואה את הבנים חוזרים עם האוכל.

התחלנו לאכול ולדבר, לואי היה שקט כל הזמן ושיחק באוכל שלו, נתתי לו מרפק והרמתי את גבתי במקום לשאול ׳מה קרה׳ ולהביך אותו, כי נראה שמשהו עובר עליו.

״כלום״ ענה ללא קול והשפיל את מבטו חזרה לצלחת האוכל המלאה.

״תאכל״ לחשתי שרק הוא יוכל לשמוע וחזרתי לדבר עם נייל.

רואה מזווית עיני את לואי מכניס את המזלג לפה, רוגע פשט בגופי. הוא לא אוכל כלום או שזה סתם נראה כך?

״אני הולך להשתין״ לואי אמר לאחר כמה דקות, כולנו הנהנו וחזרנו לשיחתנו.

״לואי?״ שאלתי כשהלכתי לשירותים אחריו, אני יודע שמשהו לא בסדר איתו. הוא לא סתם יושב בשקט. לואי הוא ילד אנרגטי, אפילו אם הוא דיי שקט. כשמכירים אותו אפשר לראות שהוא לא באמת כזה.

אף אחד לא ענה, לרגע הייתי בטוח שבאמת הוא לא שם, עד ששמעתי השתנקות של הקאה.

״לואי? זה אתה?״ שאלתי בדאגה, הוא מרגיש טוב? ״לא״ ענה בקולו העדין שהיה חנוק עכשיו, באמת לואי?

״הכל בסדר איתך? אתה מרגיש טוב?״ שאלתי שוב, עומד מחוץ לתא שלו חסר רוגע.

״אני מרגיש מעולה, תחזור אליהם אני כבר בא״ אמר ושמעתי שניסה להחניק את הקיא שעלה לו כל רגע.