MAGIC

021

הטלפון שלי רטט, אמצע שיעור מתמטיקה ונראה שכולם קיבלו את ההודעה הזאת.

ישבתי ליד ילדה שאין לי מושג מי היא, ביגלל שהמורה העביר אותי ואת הארי כי דיברנו, חתיכת נוכל.

פתחתי את הטלפון שלי, לוקח זמן לעקל את הסיטואציה שנקלעתי אליה, זה מהבלוג של קנדל, זאת תמונה שלי ושל הארי הבוקר, שפתיו של הארי צמודות לשלי אך זה קרה מחוץ לביתו, ממש לפני שנכנסנו לאוטו.

סיבבתי את מבטי אל הארי בלחץ, רואה שכולם מסתכלים עליי ואני רוצה לקבור את עצמי, הארי לא שם לב למצב עד שהתחילו התלחששויות, ״מה קרה?״ הוא שאל אותי ללא קול בשפתיו,

סימנתי לו לפתוח את הטלפון שלו, פרצופו הפך עצבני לאחר דקה כשראה מה זה.

״מי לעזאזל הבן זונה שעשה את זה?״ הארי צעק בכיתה וכולם השתתקו, ״מר סטיילס, אני מבקש לדבר בכבוד-״
״אל תשגע אותי עכשיו עם הכבוד שלך, מישהו צילם אותי בבית שלי, במרחב האישי ש ל י . מי עשה את הטעות הזאת?!״ הארי צעק בעצבים ווריד בצווארו בלט.

הכיתה שתקה אבל היה ברור לכולם מי עשה את זה, קנדל והחברות שלה.

״אני נשבע שזאת הטעות הכי גדולה שעשיתם בחיים שלכם.״ הארי אמר והתיישב, ואז השיעור המשיך כאילו לא קרה דבר.

****

״זה כל כך מעצבן, מי יעז לפלוש לבית שלי ולצלם אותנו כך?!״ הארי שאל כשהיינו יחד בהפסקה והתעצבן,

״אותך לא ראו הארי, אני זה שרואים את הפרצוף שלו.״ אמרתי והוא נאנח, ״אבל שמים לב שזה אני, אותה צורת גוף ואפילו אותם בגדים, זה קרה הבוקר, אפילו השתגעתי בכיתה והודתי בזה שזה אני!״ הוא אמר בעצבים והסכמתי איתו, ״אם ידעו על זה...״ אמר וליבי נחת.

״אל תגיד את זה,״ אמרתי והוא נאנח, ״אני אנסה להעלים את זה אבל יכול להיות שהיא תעלה שוב ושוב, בסוף אני לא אוכל לדעת אם היא תעלה או לא.״ אמר ונאנחתי, זה הסוף שלי.

פותח את הטלפון, מסתכל שוב על התמונה, שם לב לתגובות למטה, ליבי חדל מפלעום ופניי החווירו, ״ה-הארי,״ אמרתי ונתתי לו את האייפון שלי, הוא קרא את התגובות והפך עצבני אפילו יותר.

לאט לאט הטוויטר שלי התפוצץ ביותר ויותר שנאה מילדים אנונימים בבית הספר, אז מה אם נישקתי גבר? מה רע בזה?

ניסיתי לעבור את היום בלהתעלם מכולם, ליאם לא הגיע וגם לא נייל, בשיעור האחרון איבדתי את זה ויצאתי מהכיתה, הכל לוחץ עליי, אני מרגיש כמו בחרם.

פותח את הטלפון שלי, משתוקק לראות אם יש עוד תגובות, אני יודע שזה מכאיב לי, אבל משהו בזה מושך אותי, אני רוצה לקרוא...

המילים התוקפות היו כמו סכינים בליבי, הרגשתי את האוויר אוזל מראותיי ודמעות שעלו לעיניי,