MAGIC

09

*בכללי בתקופת זמן הזאת, הבנים בלי קעקועים. אבל זה הכי קרוב שמצאתי שמתאים לסיטואציה*

״גם אני חושב עלייך״ המשפט הזה הדהד בראשי כל הדרך לבית הספר, החלתי הפעם ללכת ברגל. ולא להשתגר או לגנוב את אחד המכוניות של אבא.

אתמול אחרי שדיברתי עם לואי בלילה, מסתבר ששנינו נרדמנו יחד כנראה. והדיחה נשארה דולקת כל הלילה. כשהתעוררתי בבוקר ראיתי אותו, ישן.

נראה כלכך רגוע ושליו, עדין ומקסים. הלב שלי פעם בחוזקה ודמי בער בעורקיי כשבחנתי את פניו, כלכך חלקות ועדינות, רכות ויפהפיות.

לא הערתי אותו, אני יודע כמה הוא צריך את השינה הזאת לאחר שבוע שעבר.

בלי לשים לב, חיוך מטופש עלה על שפתיי, אנרגיות מילאו את גופי והחלטתי לעשות ריצה לבית הספר.

״ואו אחי, יום שני* היום. מאיפה האנרגיות תדביק אותי״ צעק לי השכן שגר בית ליד, נופפתי לו בחיוך וצעקתי ״בוקר טוב סטיב,שיהיה לך יום מקסים״ והמשכתי לרוץ קדימה.

כשהגעתי לבית הספר התנשמתי מעט, אני רגיל לעשות ריצות. אני בכושר מדהים, כמו שאפשר לראות.

״בוקר נייל״ אמרתי כשראיתי נער מחומצן יושב בפלאפון ואוכל סנדוויץ׳, ״בואק האאי״ ענה הנער בפה מלא.

צחקתי והתיישבתי לידו, מוציא את הטלפון שלי ופותח מצלמה, שם על סלפי ומצלם אותו. מצטער נייל, אני רוצה את זה בגלריה שלי.

״היי, האאי, זה לא יפה״ אמר וניסה להסתיר את פניו עם ידיו לפני שפרץ בצחוק מתגלגל.

הצחוק שלו מדבק, כך שתוך רגע גם אני בכיתי מרוב צחוק ואיני יודע למה.

בהפסקה, לואי בא לצאת מהכיתה. אך תפסתי את זרועו ומשכתי אותו אליי. מוליך אותו במהירות לכיוון המדרכות הפנימיות, האלה שהמורים לעולם לא עוברים בהם ובקושי תלמידים.

עצרתי אותו בסחרור והשענתי אותו על הקיר, מסתכל לעיניו ומרגיש שגופי מתפרק לאט ובטני מקבלת ארגוף באיטיות מייסרת.

״היי,״ לחש וחייך, כמה שאני שמח לראות שהוא מחייך. ״היי,״ לחשתי חזרה והמשכתי להסתכל בעיניו.

״הארי.. התכוונת למה שאמרת אתמול?״ שאל לפתע, מדוע שאל את זה, ברור שכן.
״ואתה?״ שאלתי חזרה.

״אני שאלתי קודם״ אמר והשפיל את מבטו.
״תסתכל עליי לואי,״ אמרתי והרמתי את פניו מסנטרו. הוא יישר אליי את מבטו, ואז אז פתחתי את פי בשביל לדבר.

״כמובן שכן, לואי אתה אמור לדעת את זה״ אמרתי וליטפתי את פניו ברוך. ״ואתה?״ שאלתי עם מעט חשש בקולי, יכול להיות שהוא מתחרט?