MAGIC

07

אני רעב כלכך, בשלושה ימים האחרונים לא אכלתי כלום, אפילו לב שמתי לב לזה. הייתי עסוק כלכך בשיעורי הבית ובהתחמקות מאבא,

הלכתי לאמא שוב, דיברתי איתה על הכל.
בבית הספר דיברתי עם הבנים, כלכך הרבה זמן שלא ישבנו ארבעתנו יחד, התגעגעתי אליהם. דושים מסריחים.

המאמן של הקבוצת שחייה בבית הספר, המאמן ברוס. הכניס אותי לקבוצה ללא ידיעתי, הוא אמר שאני כישרון מולד ואני חייב לחזור בשביל לנצח השנה.

לא היה לי כוח להתווכח איתו, פשוט הנהנתי והלכתי משם.

ועכשיו, אחרי השיחה המוזרה עם המאמן. הבנתי כמה שאני רעב. הלכתי במסדרון בית הספר לעבר הקפיטריה. מזל שעכשיו הפסקת אוכל אלוהים.

ניגשתי אל הדלפק, מחכה שהמורה יעביר לי את האוכל, הנהנתי לו כתודה והלכתי לשבת בשולחן לבד בפינה.

הקפיטריה של בית הספר הייתה גדולה יחסית, אבל לא ענקית. שולחנות עגולים היו מסודרים בקפדנות ושישה כיסאות בכל שולחן.

הבנים לא פה, בדרך כלל אנחנו לא יושבים לאכל בבית הספר. אנחנו מזמינים לפה או הולכים, אבל אני כלכך רעב שאין מצב שאחכה עוד רגע.

התחלתי לאכול את הצ'יפס שהיה לי בצלחת, ובינתיים מחשבות פרצו במוחי, מדמיין את הסיטואציה של אם אבא היה פה מה היה קורה.

האם גם כאן הוא היה מעיף את הצלחת על הרצפה ומכריח אותי לאכול ממנה? או שהיה לוקח לי חצי מהאוכל שגם ככה לא היה מספיק והיה אומר-

׳כמה אתה אוכל? בסוף תהיה חזיר׳ וזורק לפח.
המחשבות האלה דיכאו את התאבון שלי, זרקתי את האוכל לפח במהירות ורצתי לשירותים.

נכנסתי לתא ונעלתי אחריי, דוחף אצבעות ומקיא את המעט שאכלתי.

שומע דלת נפתחת, שיט.
ניקיתי מהר את שפתיי ועמדתי על רגליי, נושם עמוק ומתעשט על עצמי.

יוצא מהתא ושותף פנים, לא מחכה לראות מי נכנס.
ניגבתי את פניי בחולצתו ויצאתי משם במהירות, רק שלא אתקל במישהו עכשיו, אני מרגיש זוועה.

״היי כוסית,״ הקול צעק מאחור, אך התעלמתי והמשכתי ללכת, מאיץ את הליכתי.

״לאן תלכי יפיופה? לא סיימנו את השיחה שלנו בפעם קודמת״ הקול קרא שוב ועשה קולות גניחה נוראיים כשהגברתי את הליכתי ולא הסתכלתי לאחור.

״תעני כשמדברים איתך! זה לא מנומס״ אמר ותפס את צווארי בחוזקה. דין הבן זונה.

״ת-עזוב אותי דין״ אמרתי בחולשה ותפסתי את ידו שלחצה בחוזקה על עורפי.

״בואי נסיים את השיחה שלנו משבוע שעבר,סקסית״ לחש את זה לאוזני, זה גרם לי לרצות להקיא יותר ממקודם.