MAGIC

05

לואי טומלינסון

״גוהאנה דיאקין״ אמרתי לפקידה בקבלה של הבית חולים, אני הולך לבקר את אמא, נודע לי אתמול שהיא כבר לא באישפוז, המצב שלה מתחיל להשתפר ומותר לבקר.

״חדר 09ב׳ קומה 4-״ ענתה בחיוך האישה עם השיער החום החלק ועור חיוור ובהיר, שפתייה בצבע אדום טבעי ועינייה אפורות וגדולות.

״תודה רבה״ אמרתי והתקדמתי במהירות לכיוון המעלית.

דפקתי פעמיים בדלת לפני שפתחתי אותה והתקדמתי לעבר המיטה הראשונה, הווילון היה פתוח. רואה את אמא שוכבת במיטה ובוהה בתקרה, היא הרזתה המון מהפעם האחרונה שראיתי אותה, וזה לא בקטע טוב.

״אמא״ קראתי בלחש והיא מייד הפנתה אליי את תצומת ליבה.

״לואי? מה אתה עושה פה? כלכך התגעגעתי אלייך בן שלי״ אמרה ודמעות עלו לעינייה.

״גם אני אלייך אמא״ התקרבתי אלייה ועזרתי לה לשבת. ומיד לאחר מכן נפלתי עלייה בחיבוק נזקק.

אמא היא הבן אדם הכי יקר וחשוב לי בעולם הזה, ואני לא יודע מה אעשה בלעדייה אם תלך.

״לפני שתתחיל לספר לי איך הולך בבית ספר, ואני רוצה לדעת הכל. תספר לי כל מה שיש לך לומר, אבל הרשה לי להתחיל. אני אתחיל בחדשות טובות״ אמרה וחיוך נמרח על פנייה היפיפיות.

״הרופאים אמרו שהצליחו להוציא את הסרטן ואני הולכת להבריא לגמריי בקרוב״ אמרה ומיד הדמעות התפרצו מעיניי, ״ב-באמת? אמא באמת?״ קראתי בקול לא מאמין, היא כלכך הרבה שנים חולה במחלה הארורה הזאת, סוף סוף היא נצחה אותה!

״כן, הכי באמת שיש״ אמרה וחיוך רחב על פנייה החיוורות. דמעות של כאב ואושר זולגות מעיניי שנינו בזמן שאנחנו מתחבקים ארוכות.

״את חוזרת אליי אמא״ אמרתי והתייפכתי על כתפה. היא חיבקה אותי חזק בין זרועותייה, ליטפה את גבי ואמרה- ״מעולם לא הלכתי, ולא אלך. אני איתך לנצח אהוב שלי״ וזה לגמריי רוקן ממני את האבן שעמדה בליבי חזק הרבה זמן.

״תספר לי, איך אתה מתמודד? איך בבית הספר? איך היה בקיץ? אני רוצה לדעת הכל, לואי!״ האיצה בי לספר לה את כל מה שעבר בחודשיים וקצת האחרונים.

התחלתי לספר לה על בית הספר, רק על הדברים הטובים. אני לא רוצה שתרגיש רע ביגללי.

״הכרתי גם את הילד החדש, קוראים לו הארי״ אמרתי וחיוך התפשט על שפתיי בלי רצון מוסבר.

״ואיך הוא?״ שאלה ברוך וליטפה את גב כף ידי בעדינות. ״נחמד מאוד, אומנם אנחנו לא מכירים הרבה זמן אבל יצא לנו לדבר די הרבה, משום מה אני מרגיש ממש בטוח איתו, את יודעת..?״ לחשתי את המילים האחרונות.