MAGIC

011

״היי ילד, הפסיכופט הזה הוא אבא שלך?״ הרופא שהיה עסוק בלשבת על אבא ולהחזיק את ידיו כדי שלא יתפרע שאל אותי והסתכל עליי.

לא השבתי, רק הסתכלתי עליהם בעיניים פעורות.
״כן! אני אבא שלו. מה אתה לא מבין חתיכת חרא מזדיין?!״ צעק וניסה להשתחרר מהאחיזה שלו.

״אני לא שאלתי אותך, אני שאלתי אותו.״ הוא אמר לאבא והידק את אחיזתו בידיו.

״ילד, תענה לי בכן ולא, האיש הזה הוא אביך?״ הרופא שאל שוב, מסתכל לעיניי ומעודד אותי לדבר.

אני אל יודע מה כדאי לי לומר, אם אגיד לא. ישלחו את אבא מפה אבל בבית הוא יתאכזר על זה.

ואם אגיד כן, יכול להיות שישחררו אותו והוא ימשיך עכשיו. אני לא יודע מה עליי לומר.

״כן,״ הארי ענה במקומי, ״כן, הוא אביו״ הארי חזר על עצמו שנית, מעסה את כתפיי בעדינות ומלטף את גבי.

אני עדיין צמוד לקיר, מחובק אל תוך עצמי ודמעות נופלות על פניי, אגודלים חמים ניגבו את עיניי, הארי.

״למה לעזאזל אתה מרביץ לבן שלך? אין לך לב?״ הרופא שאל בעצבים ולא שחרר את אחיזתו מאבא.

״הוא אשם בזה, עכשיו להוציא על המקום הזה עוד כסף, הוא אפילו לא צריך את זה״ אבא אמר וירק לעבר הרופא.

״לא צריך את זה? אתה צריך עזרה, בן אדם?! הבן שלך על סף אנורקסיה ואתה אומר שהוא לא צריך את זה?״ הרופא שאל והטיח את ידיו של אבא על הרצפה,

״כל עוד הוא לא מת, הכל בסדר איתו״ אבא אמר בגסות. הוא כל כך רוצה שאמות?

הרמתי את מבטי אל הארי, שהסתכל עליי במבט מתנצל, הוא עלה למיטה לידי וחיבק אותי. התייפכתי על כתפו, נשברתי.

״אתה חולה נפש!״ הרופא צעק על אבא,
״והוא אשם, הוא לא יכול לאכול מהרצפה כמו כלב נורמאלי?״ אבא צרח בחוזקה על הרופא.

״מהרצפה? מה הוא חתול רחוב? מה עובר עלייך? הוא הבן שלך!! אתה משוגע, ואני אדאג לזה שלא תראה אותו יותר לעולם!״ אמר בעצבים והטיח אגרוף בפניו של אבא.

אבא הצליח להשתחרר מאחיזתו איכשהו, אך כשבא להטיח ארגוף בפניו של הרופא, 2 בחורים גדולים שלבושים במדים בצבע שחור, תפסו את אבא משתי ידיו והוציאו אותו מהחדר, ״אל תתנו לו לצאת עד שאבוא,״ הרופא אמר והם הנהנו אליו.

״היי, נערי. אתה מוכן להסתכל עליי לרגע?״ הרופא שאל והרמתי אליו את מבטי. מבחין בדם שיורד לו מהאף.