MAGIC

016

הארי סטיילס

״אתה מתרגש, לו?״ שאלתי בחיוך, הוא לחוץ.
השתחררנו מבית החולים, הולכים עכשיו אל הבית של ההורים שלי. כמו שהבטחתי לו. אני אשמור עליו.

חודש וחצי עברו מהפעם הראשונה שלואי נתן לי לגעת בו, אני יודע שאני מוזר. אבל אני יודע שהוא לא היה עושה את זה עם מישהו אחר, אני שמח שאני מצליח לתת לו ביטחון.

אני נשמע כמו חולה מין, אבל אני פשוט שמח שהוא מרגיש בטוח איתי.

״אם מתרגש זה עוד רגע משתין על עצמי, אז כן, בטח שאני מתרגש.״ אמר והחזיק את ידי בחוזקה.

״תרגע לו, הם יאהבו אותך.״ צחקתי והרמתי רת ידו אל פניי, מנשק את גבה ומשאיר אותה שם.

״איך אתה יודע? למה שהם ירצו עוד נער מתבגר בבית שלהם?״ שאל וקולו לא רגוע.

״כי אתה לא סתם נער מתבגר. אתה הנער המתבגר שהנער המתבגר שלהם היה איתו כל התקופה הזו, אתה הנער המתבגר של הנער המתבגר שלהם,״ אמרתי וכמעט איבדתי את עצמי.

״זה היה מקסים,״ הוא אמר בזמן שצחק.
״אבל עדיין, זה לא מבטיח.״

נהגתי אל ביתי, לואי לא הסכים להשתגר לשם.
הוא אומר שהוא ׳מפחד׳ מזה. מה יש לפחד? אנחנו בסך הכל קופצים בין זמנים בתוך בועה שחורה שהם הווה למקום אחר.

״אני רעב,״ לואי אמר. ״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי, אני כל כך שמח שהוא אוכל, זה לא היה קורה לפני חודש.

״פיצה,״ אמר וליקק את שפתיו, ״אנחנו רעבים ואין מקום בו לעצור, שפיצה חמה תגיע בפנייה לרמזור.״ אמרתי ומשכתי את ידי לאחור.

״זה היה מוזר,״ לואי צחק. ״אני לעולם לא אתרגל לזה.״ ״תזהר!״ צעקתי,

״מה מה מה מה?!״ הוא צעק חזרה בבהלה, צחקתי צחוק פרוע והפיצה נפלה אל ידיי, ״למה אתה צועק?״ שאלתי.

״אתה הבהלת אותי הארי! מה למה?״ שאל בבהלה והסדיר את נשימתו. לא נרגעתי מצחוקי כשהוא לקח את המגש אל ידיו, הניח אותו על רגליו ופתח אותו, לקח משולש ונגס בו.

״פאק דאמט זאת הפיצה הכי טובה שאכלתי מעולם,״ אמר והגיש לי אותה, נתתי בה ביס גדול ולעסתי, היא באמת טובה. כמו של אמא.

״אני מקווה שישאר לך מקום לאכול של אמא שלי, היא אמרה שהיא תכין כשנחזור.״ אמרתי והוא הסתכל עליי בפה מלא פיצה ורוטב מרוח על שפתיו. הוא כמו ילד קטן.

״עכשיו אתה אומר לי?״ אמר וסגר את המגש.
״שחכתי מצטער,״ אמרתי וחטפתי ביס מהמשולש.

״אכלנו רק שתיים.״ אמר, ״כדאי שנעלה אותם לביתך,״ הוסיף.

״הו לא, כדאי שנשאיר אותה בצד או משהו כזה, אמא שלי תכעס אם היא תראה שאכלנו בחוץ.״ אמרתי והסתכלתי עליו לרגע לפני שהחזרתי את מבטי לכביש, מבטו מבולבל.