015

318 30 145
                                    


שפתיו ירדו משפתיי אל קו הלסת שלי, מנשק מתחת לאוזני לבין תחילת העצם של קו הלסת.

נשימה חנוקה ברחה מבין שפתיי כשהוא מצץ את המקום וליקק, גופי רועד מעט תחתיו, אני רוצה שהוא לעולם לא יקום, שנשאר כך.

לפתע הוא חיכך את המפסיעות שלנו יחד, גניחה שקטה ברחה מפי ומיהרתי לשים את ידיי עליו, ״פאק לואי, אני... פאק,״ הארי אמר חסר נשימה, ידיו מלטפות את צדדי גופי ומעבירות צמרמורת נעימה בעמוד השדרה שלי.

״לואי, אתה מוכן לבדיקות של שעה 16:00?״ מישהו נכנס לחדר ודיבר תוך כדיי, הארי קפץ מעליי והתיישב על המיטה, הסתדרתי גם אני והתיישבתי, ״כ-כן״ אמרתי חסר נשימה לטריסה, האחות.

״מעולה, תפשיל שרוול.״ אמרה וניתקה את העירויי מהשקית, באה לכיוון ידי והוציאה את המחט ממני במשיכה אחת מהירה בעצבים ניכרים, צימצתי את גבותיי בכאב עצמתי את עיניי בחוזקה ונשכתי את שפתי התחתונה.
פאק, מה קורה לה?

״תביא את היד,״ אמרה בגלגול עיניים, לא הושטתי לה את ידי, פחדתי מממנה.

״לואי.. תן לה את היד שלך,״ אמר הארי והסתכל עליי מבולבל. ״לא,״ אמרתי.

״לא רוצה, היא עצבנית, היא תכאיב לי, כמו כשהיא הוציאה את המחט.״ אמרתי ושמתי את ידיי בשילוב ידיים, מנסה להתעלם מהכאב החד שמורגש בחוזקה בידי.

״אני מצטערת, לא התכוונתי להכאיב לך אני מניחה שלא שמתי לב שהייתי עצבנית,״ אמרה ומבטה מתנצל. ״באמת, אני מצטערת.״ אמרה וקיווצה את עינייה. זה הרגיש לי ציני.

״טוב, זה מאוד לא מקצועי מצידך, חתכת אותו.״ הארי התפרץ לפני שיכלתי לומר משהו.

״אני יודעת, אני מצטערת. משהו הטריד אותי במשך כל היום ואני לא נינוחה.״ אמרה ונשפה אוויר בעצבנות לעברי, איכס. ריח של קפה שחור וסיגריות.

״זה בסדר הארולד, אני בסדר.״ אמרתי בחיוך קטן והושטתי לה את ידי. היא סגרה את המקום עם פלסטר לאחר שחיטאה אותו עם אלכוהול, זרמים של כאב עברו בכל ידי כשהחומר נכנס לתוך הפצע.

הושטתי לה את ידי השנייה, היא הכניסה בה את העירויי וחיברה שקית חדשה של נוזלים.

״תנשום עמוק,״ אמרה כשהכניסה את הסטטוסקופ אל מתחת לחולצה שלי.

״מעולה, נשימה סדירה ואין חרחורים.״ מלמלה לעצמה וכתבה בדף הגיליון שלי.

״אני אצטרך למדוד אותך, אני עלולה לגעת בך קצת.״
״זה מעל הבגדים?״ שאלתי והיא צחקה, ״איך אפשר למדוד על בגדים?״ שאלה וגילגלה את עינייה בלעג.
אני לא רוצה שהיא תמדוד אותי.
אני לא רוצה שהיא תראה את גופי...

״חייב?״ שאלתי בשקט, מתפלל בליבי שהיא תוותר על זה.
״כן, חייב. אנחנו צריכים לדעת מה ההתקדמות שלך ואם ההקפים גודלים.״ אמרה בחיוך מזוייף.

MAGIC Where stories live. Discover now