MAGIC

022

לא הצלחתי לישון, כל הלילה הייתי ער.

כאבי בטן מזויינים.

אני גמור מעייפות ומרגיש נורא, בכל מקרה לא תכננתי ללכת היום לבית ספר,

מחר כריסמס.

מחר יום הולדת.

״הארולד,״ ניסיתי לקרוא לו בתקווה שיתעורר, אך הוא זז וחזר לישון.

״הארי, קום.״ אמרתי יותר בקול, אם אגע בו יכאב לי, ופאק זה כאב נוראי, לא שווה לסבול בשבילו.

״הארי!״ קראתי במעט יותר קול והוא פקח את עיניו, מתמתח ומחייך אליי, יפיפה כמו אליל אפילו בבוקר.

״בוקר טוב,״ אמר בחיוך לא מוסבר והתקרב אליי, אך התרחקתי, אי אפשר ליצור מגע.

״איך ישנת?״ שאל כשנזכר במאורעי ליל אמש.
״לא ישנתי,״ אמרתי ואני בטוח שיש לי שקים מתחת לעיניים.

״לא ישנת?״ שאל בדאגה, ״כנראה שהתרגלנו לישון מחובקים, כי כל פעם שנרדמתי לאחר חמש דקות התעוררתי מכאבים כי חיבקת אותי כשהייתי קרוב אלייך,״ אמרתי ולא ידעתי אם לחייך או לא,

״עדיין יש לך חום?״ שאל ומשכתי בכתפיי, אני מרגיש די חלש, אבל לא עם חום.

הוא כישף מדחום, כמה לא עצלני מצדך הארולד.
פניו החווירו כשהמדחום צפצף, ״משהו עובר על הגוף
שלך לואי...״ הוא אמר וליבי החסיר פעימה, ״מה זה?״ שאלתי וחטפתי את המדחום מידיו, מקבל סחרחורת,

״ארבעים נקודה שתיים? איך לעזאזל?״ שאלתי בלחץ ולסתו התהדקה, ״אני אזיין את הבני זונות האלה,״ אמר בעצבים והטחתי מכה לחזהו, מקלל בשקט מהכאב בביטני, ״אתה לא תזיין אותם.״ אמרתי והוא צחק, ״רק אותך,״ אמר בחיוך,

״אני רוצה לנשק אותך,״ אמרתי ונאנחתי, בוחן את שפתיו שנראות כל כך ורודות ותפוחות, ״הם השטן.״ אמרתי והנחתי את ראשי על המיטה,

״נסיר את הכישוף איכשהו, אני אמצא את הלחש.״ אמר ונאנחתי, ״אני מאוד מקווה שהם יבטלו אותו עד מחר,״ אמרתי ועצמתי את עיניי, מרגיש פתאום בחולשה שבגופי וברעד הקל והצמרמורות.

״אולי תשאר איתי היום?״ שאלתי והוא חייך אליי, ״בסדר.״ אמר וכמעט קפצתי, תודה לאל.

״תחזור לישון, לו.״ אמר והנהנתי אליו, מתחפר בשמיכה ועוצם את עיניי, ״תזהר לא לגעת בי,״ אמרתי כשהוא חזר לשכב גם הוא, ״אשתדל כמה שיותר.״ אמר והנהנתי אליו, מקווה שלא יווצר מגע, אני צריך לישון.

מתעורר בכאבים נוראיים שפילחו את בטני, צועק בלי קול, כדי לא להעיר את הארי.

קם מהמיטה והולך לחדר הסמוך, נשכב במיטת האורחים ונרדם, אולי כאן תהיה לי שינה טובה.

,

׳אתה יודע שהסוף שלך הגיע, נכון חבוב?׳ קול עבה קרא מאחוריי ראשי אך לא יכולתי להסתובב אליו, הייתי קשור לגג של מכונית כשהשמש קופחת עליי.
׳אתה הולך להתייבש כאן למוות, אף אחד לא יבוא להציל אותך, כי אין לך אף אחד.׳ הקול אמר ולאט לאט נהיה מוכר יותר.
׳אני לא הולך למות,׳ אמרתי בביטחון והוא צחק, הקול התפצל לשתיים ונהיו שני אנשים,
׳אתה תמות על היותך טעות מפלצתית והומואית,׳ קולו של אבא צחק ועשה קולות של הקאה,
׳בבקשה... אני לא מפלצת אבא.׳ אמרתי כשניסיתי להשתחרר, אך החבלים והברזלים רק חתכו את גופי ורתחו מהשמש הלוהטת של אמצע אוגוסט.
׳הייתי צריכה להרחיק אותך לפני, גם מפלצת וגם הומו? גועל נפש.׳ קולה של לוטי קרא ודמעות עמדו בעיניי,
׳לוטס?׳ שאלתי והיא השתעלה במרירות, ׳זה שרלוט, בשבילך. ואל תקרא לי, אתה לא אחי יותר.׳ אמרה והרגשתי שהאוויר אוזל מראותיי, איפה הארי?
׳אני רוצה ללכת מכאן!׳ צעקתי וניסיתי להשתחרר בכוח, אך הקולות הרבים צחקו, מאיפה הגיעו כל הקולות האלה? של מי הם?
׳אני חושב שאמרתי לך את זה כבר בפעם הקודמת, והפעם שלפנייה, לאף אחד לא איכפת ממך. אז למה כל כך חשוב לך להמשיך לחיות?׳ קולו של אבא שאל והרגשתי את ליבי דוהר.
׳בשביל הארי, אני לא-׳ צחוקו החזק והפרוע של אבא קטע אותי, עלה מעליי והטיח אגרוף לפניי וירק עליהן,
גועל שתף את גופי והרגשתי צוחק להקיא, אך יותר מזה רציתי לצרוח, לבכות ולברוח מכאן.
אבל איך אצא מזה?
׳זה כל כך הסוף שלך ילד...׳ אבא אמר וכיוון אליי זכוכית גדולה, מעמיד אותה מעליי ונותן לשמש לשרוף אותי כשאני צורח בכאב, הכאב ניכר בבטני, חזק כמו סכינים שעולים באש, ׳צא מזה לואי,׳ קולו של אבא אמר, הסתכלתי עליו מבולבל, ׳מה?׳ שאלתי,