MAGIC

019

׳זה הסוף שלך, אתה הולך להצטער על היום שבו נולדת, מפלצת!׳ אבא צעק אך קולו נשמע רחוק, אני יכול לראות
את הדמות שלו כצל. בצבע שחור, אך אין תווי פנים ואין שום דבר.
׳קדימה לואי, תעשה את זה.׳ אבא אמר ונשמע שעמד מאחוריי. ׳לעשות מה?׳ שאלתי בבילבול ופחד, ׳תקפוץ, למה אתה מחכה? גם ככה אף אחד לא ידע על זה, אף אחד לא יזכור אותך, לאף אחד לא איכפת ממך.׳ אבא לחש לאוזני ודמעות החלו לרדת מעיניי, אני עומד על בנייין גבוה, על הגג. לא קשור לכלום וידיי בצידי גופי, כמו כנפיים פרוסות. השמיים אפורים, עורבים וערפל כבד ניכרים בגובה הזה של השמיים.
׳זה לא נכון, להארי איכפת.׳ אמרתי והוא צחק, ׳אתה באמת חושב שאיכפת לו ממך? אתה באמת חושב שלמישהו איכפת ממך?׳ אמר בלעג ותפס בחולצתי מאחורי גבי, ׳קדימה, קפוץ.׳ אמר ודחף אותי מעט, אך לא נפלתי.
׳אבל אני לא רוצה,׳ אמרתי כשדמעות מרטיבות את פניי, ליבי דופק בחוזקה והכל מעורפל מסביבי.
׳אתה יודע שזה לא בדיוק מעניין אף אחד מה אתה רוצה או לא רוצה, נכון?׳ שאל והנהנתי אליו, מושך באפי, אולי עכשיו, מישהו ישים לב אליי. כשלא אהיה, אולי אהיה חסר למישהו.
׳קדימה, למה אתה מחכה? תעשה את זה.׳ הוא לחש באוזני בקולל מצמרר.
׳אני מפחד למות,׳ הודתי בשקט, ׳איך אתה מפחד אם אתה לא יודע מה זה?׳ שאל בקול עצבני, ׳אני רוצה להמשיך לחיות, אבא.׳ אמרתי בקול חנוק, לא מצליח לדבר רגיל.
׳כולנו רוצים דברים שלא נוכל לקבל לעולם, לואי. תקפוץ, תסיים עם זה כבר. תביא שלום לעולם המכשפות.׳ אמר והרוח קרירה נשבה על פניי, עצמתי את עיניי, לוקח צעד קטן קדימה, עוד צעד אחד ואני אפול, לוקח נשימה עמוקה, ״אני אוהב אותך הארולד,״ לחשתי ושניה לאחר מכן אבא דחף את גופי מהבניין הגבוהה.׳