MAGIC

06

לואי טומלינסון

בימים האחרונים התחמקתי מהארי, אני לא כועס שניסה לנשק אותי, אני מבולבל.

כי עד כמה שניסיתי להתנגד לזה, אהבתי את זה. אבל זה אסור. אבא יהרוג אותי.

למזלי היה יום ראשון, ככה שלא פחדתי להתקל בו.
אבל היום יום שני, ועוד כמה שעות אני צריך לקום לבית הספר, לא הצלחתי להרדם הלילה.

השעה עכשיו 4:57 וגופי כואב כלכך, הפעם לא עשיתי כלום.. רק ישבתי בחדרי וחשבתי על הסופש.

דמעות דלגו מעיניי בכאב, מתי אמא תחזור כבר?

השעון צלצל, השעה 7:00, איפה אבא? הוא בדרך כלל זה שמעיר אותי. קמתי בשקט וצעדתי לעבר הסלון ברגליים יחפות, מחפש את אבא בעיניי.

״אבא?״ שאלתי בשקט, תחושה של פחד תקפה את ליבי כשראיתי שהוא עומד במטבח, שותה בקבוק בירה שכמובן לא היה הראשון ולא השני.

״מה?!״ צעק עליי וצעד לעברי באיום. לקחתי כמה צעדים לאחור, הוא שיכור מידי.

גופי התנגש בקיר בעוצמה כשהתהלכתי לאחור במהירות עקב הפחד שאבא חולל בי.

״הכל בגללך! הכל ביגללך חתיכת בן של זונה!! היית חייב לבוא?! לא יכלת למות כמו עובר מזדיין בבטן? היית חייב להיוולד? למרר את חיי כאילו שלא סבלתי מספיק בהם? מה אני צריך ילד מזדיין על הראש? אני שונא אותך! אתה לעולם לא היית בני ולעולם לא תהיה, לא איכפת לי שבאת ממני. אתה טעות מזדיינת כמו החיים שלך!! אתה מפלצת!״ הוא הטיח בי את המילים ותוך כדיי אגרופים חזקים בפניי ובבטני, נפלתי על הרצפה, שפתי מדממת ואיני מצליח לנשום.

״היית חייב לבוא? בן זונה!״ צעק והטיח את ראשי על הרצפה במכה איומה וחזקה כלכך שלרגע הרגשתי שהכל מעורפל סביבי.

״אבא בבקשה תפסיק״ בכיתי בכאב, בקושי מצליח לדבר כשהוא חונק אותי בידיו ויושב עליי עם גופו הגדול.

״אני צריך ללכת לבית הספר, אני לא רוצה לאחר״ אמרתי וניסיתי לקום. במפתיע, הוא קם ממני ונתן לי ללכת. אך לא סמכתי עליו, הסתכלתי כל הדרך לחדר באיימה שהוא לא בא אחריי וסגרתי את הדלת.

החלטתי להתעלם מהכאב החד שפילח את אחורי ראשי והתחלתי להתארגן, נתמודד אחר כך.

הגעתי לבית הספר ב8:15, מזל שבית הספר מתחיל בשעה 9:00, יהיה לי זמן לנשום לפני תחילת יום הלימודים.

הוצאתי את הטלפון שלי, התקשרתי בוועידה לבנים, נייל ליאם וזאין.

״וואסהאפנינג~אתה מתקשר לכדי לומר לי שקנית לי פיצה?~טומווו״ קולם של הבנים נשמע מהקו השני תוך שניות של המתנה.

״אני צריך לדבר איתכם״ אמרתי וניסיתי לשמור על קולי מאופק. ״ברור, על מה?״ זאין שאל ברצינות כשהבין שאני לא במצב רוח טוב.