פרק 1

376 25 19
                                    

השיר מתאים לפרק אז ממליצה לשמוע כשקוראים.

"לפעמים הדברים הקטנים ביותר ממלאים הכי הרבה מקום בלב"
-פו הדב

—————

שנת 1999 :
נ.מ. כללית -
״אמא מתי מגיעים?״ שאל הארי בן ה5 בפעם החמישית בשעה האחרונה .
״ממש עוד מעט חמוד שלי, הנה אנחנו מתקרבים״ ענתה אן בסבלנות .
אחרי הכנות של חודשיים עמוסים משפחת סטיילס עוברת דירה היום לדונקסטר.
הארי הקטן נרגש מאוד , אך אחותו ג׳מה פחות , היא עזבה את החברות והחברים שהיו איתה וכרגע זה נראה לה מינימום סוף העולם .
״חברים״ קראה אן בחיוך ,״הגענו!״
שני הילדים יצאו מהמכונית במהירות , רצים אל עבר הבית ונכנסים , הם מיהרו לעלות במדרגות ללמעלה , וכך מצאו ארבעה חדרים. לאחר הסבר קצר מאימם הם הבינו שיש חדר לאורחים, חדר לאן ודס , חדר לג׳מה ועוד חדר להארי , אחרי כמה דקות שבהם הסבירה אן על הבית ,המובילים הביאו בנתיים את כל הארגזים לתוך הבית וכעת התפצלו כל אחד ואחת לקחת את דבריהם לחדר החדש שלהם ולהתחיל לסדר , אחרי חצי שעה שהארי הקטן עשה יותר באלגן מאשר סידור החדר הוא ראה מהחלון ילד קטן גם כן , עם שיער ברונטי נוצתי , הוא שיחק בכדור והיה נראה שקצת משתעמם לבד . ולכן ירד הארי במהירות במדרגות ושאל את אימו אם יוכל לצאת לשבת עם אותו ילד ורק אחרי שאישרה הארי יצא לשחק בחצר יחד עם אותו ילד .
״היי אני הארי״ הציג את עצמו בחיוך והושיט את ידו ללחיצה , הארי היה ילד מנומס מאוד , ילד טוב ירושלים כזה.
״היי הארולד אני לואי״ החזיר הברונטי הקטן .
״זה הארי , לא הארולד״ תיקן הארי,״ אפשר לשחק איתך?״
״בטח״ ענה בחיוך גדול , סוף סוף מצא חבר , לואי לא היה הילד הכי פופלארי בכיתה שלו , כרגע לואי היה בכיתה א׳ בעוד הארי היה בגן ילדים.
הילדים ישבו ושיחקו במשך שעות ,לא עוזבים אחד את השני , לא יודעים שחברות מיוחדת נרקמת בין השניים .

שנת 2001 :

״הארי בוא חמוד, אני ואבא צריכים לדבר איתך״ קראה אן, אימו כדי שבוא אליהם.
שני ההורים ישבו בספה אחד מול השני כשבאמצע ישב הארי , תלתליו לא היו מסודרים ,הם היו קופצניים ופרועים, כרגיל.  עיניו הירוקות היו פקוחות בתמימות מלאה בסקרנות לסיבה שבשבילה אמא שלו קראה לי לחזור מחברו הטוב ביותר לואי.
״למה קראת לי אמא?״ שאל בקולו החמוד הארי.
״אני ואבא צריכים לספר לך משהו חשוב״ אמרה והלחץ ניקר על פניה , היא העבירה את ידיה הלוך ושוב על הג׳ינס שלה, היה לה קשה להסתכל בעיניו של הארי הקטן . למרות הסקרנות הרגיש הארי שמדובר בדבר לא טוב ולכן חשש נוסף אל הסקרנות.
״אני ואמא החלטנו להתגרש״ הפצצה נפלה כשאביו סיים את חציו הראשון של המשפט ,״אנחנו עדיין אוהבים אותך ואתה תגור עם אמא ועם ג׳מה ואני אגור טיפה יותר רחוק, נוכל להיות עדיין בקשר דרך הפלאפון, וגם אני אגיע לבקר, אז אין לך מה-״
הארי הפסיק להקשיב ,הוא הרגיש כמו מתחת למים, ששם יש רק שקט מופתי. הוא ישב שם בין שני הוריו, אך הדבר היחיד שרצה היה לברוח אל לואי, אל מקום המבטחים שלו, ולכן כך עשה.
הוא קפץ מעל הספה ורץ אל הדלת. הוא פתח אותה בתנופה ורץ אל ביתו השכן של לואי, צעקות הוריו אחריו נשמעו אך הוא-כמו מתחת למים- לא שמע כלום , הוא נכנס אל ביתו של לואי מבלי לדפוק, הוא היה בן בית כאן, בידיוק כמו שלואי היה בביתו.
אימו מפתח הדלת אחזה בידו של דס ,אביו של הארי ואמרה,״חכה, תן לו לעכל ,הוא יחזור״ היא סמכה על הארי, היא ידעה שהוא ילד טוב ואין לה שום סיבה לדאגה. ולכן נכנסה אל ביתה והשאירה את גרושהּ לעתיד בפתח הדלת לכמה דקות עד שגם הוא החליט לסגור את הדלת ולסמוך על הארי.
הארי פתח את דלת חדרו של לואי ועצר את הילד מלהמשיך לנגן בגיטרה, הוא לא ידע הרבה אך למד מה שיכל מהיוטיוב.
״הארי? מה אתה עושה פה? לא אמרת שיש לך שיחה עם ההורים שלך?״ שאל לואי חסר הבנה. הארי סגר את הדלת אחריו, מבטו מושפל לרצפה.
הארי נפל על ברכיו והתחיל לבכות, הוא הרגיש עולמו קרס עליו. קרס סופית.
הוריו שמבחינתו היו המודל לאהבה אצלו , למה הם החליטו להתגרש? הוא ידע על הריבים בלילה ,אבל הוא תמיד חשב שבסוף זה יעבור ,רק שהפעם זה לא עובר.
לואי קם מיד וחיבק אותו, הוא מיד התמלא דאגה אל הצעיר ממנו, הוא הצמיד אותו אל חזהו ונשק לראשו עד שנרגע.
״תספר לי?״ שאל בעדינות לואי,הארי הנהן והחל לספר ללואי על איך הוריו הודיעו לו על הגירושים. הוא סיפר לו על החששות שלו מכך שאביו יעלם והוא לא ידע מה לעשות, על כך שלא צפה את זה, הוא חשב שהם יהיו ביחד תמיד. הוא אהב את אביו ,אימו ואחותו, הוא לא רצה להפרד מאחד מהם, זה כאב לו כל כך.
״אבא שלי עזב אותי,זוכר שסיפרתי לך עליו? אבא שלך הוא לא אבא שלי, הוא הרבה יותר ממנו,הוא ישאר לצידך גם אם לא פיזית לידך, ואם לא אני פה תמיד כדי להיות לידך״ שאל לואי כשניסה להרגיע את הארי, הארי נזכר באוסטין- אביו הביולוגי של לואי, שעזב אותו כאשר היה תינוק קטנטן.
״אני פה ואנחנו נעבור את זה ביחד,אוקי?״ שאל לואי והחזיק את ידיו של הקטן ממנו,״ אנחנו תמיד יחד, אנחנו תמיד ניהיה פה אחד בשביל השני״
הארי הנהן וחיבק את לואי שוב, לואי הרגיע אותו, הוא ליטף את גבו וידע שאם יש משהו שהוא תמיד יעשה -זה לעזור לחיוך של הארי להשאר על שפתיו, הוא לא רצה לפגוע בו או לראות אותו נפגע אף פעם, הארי היה בין ידיו של לואי והוא כבר הרגיש הרבה יותר טוב.

Best friend or not - L.SWhere stories live. Discover now